דחיית תביעה שוטר על פוסטים בפייסבוק בעקבות מתן דו"ח (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת כרמלה האפט):

העובדות: תביעה שעילתה לשון הרע ופגיעה בפרטיות. התובע, שוטר במשטרת ישראל, מסר לנתבע 1 דו"ח על ליקויים באופנוע שלו, הפרת סגר בתקופה מגיפת הקורונה ועוד. הנתבע 1 פרסם פוסט על התובע בפייסבוק, לו צורפו סרטונים שצילם. הנתבעים 3-4, מפעילי עמוד הפייסבוק "סטטוסים מצייצים", הפיצו את הפוסט בעמוד זה והוא זכה לחשיפה רבה. הנתבע 6 פרסם על התובע תגובות פוגענית בפייסבוק ואף צירף לאחת מהן את תמונת הפרופיל של התובע. 

נפסק: פרסומי הנתבעים 1, 3-4, עולים כדי לשון הרע, אך חוסים תחת ההגנות שבסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, ובסעיף 18(ו) לחוק הגנת הפרטיות. פרסומי הנתבע 6 אינם לשון הרע והוא לא פגע בפרטיות התובע. הפוסט שפרסם הנתבע 1 עולה כדי "פרסום" לצורך החוק. הנתבע 1 טען בפוסט כי התובע איננו מבצע כראוי את תפקידו כשוטר. טענה זו עלולה לפגוע במשלח ידו או במשרתו של התובע, ועל כן הפוסט כולל בחובו לשון הרע. אין לקבל את טענת הנתבע 1 כי יש לחלק את הפוסט לשני חלקים, ולהחיל על כל חלק הגנה שונה. מדובר בפרסום אחד, אליו יש להתייחס כאל מכלול שאליו נחשף הקורא. לא ניתן לנתק ולהפריד חלקים ממנו. הנתבע 1 לא הוכיח את היסוד לפיו הפרסום היה אמת, לכן לא חלה הגנת אמת בפרסום אף שיש בפוסט עניין ציבורי.

הפוסט מתייחס להתנהגות התובע בתפקידו כשוטר, עת שימש בתפקיד ציבורי. ממכלול הפרסום עולה בבירור כי מדובר בהבעת דעה של הנתבע 1. הפוסט הוא הבעת דעה על התנהגות התובע בתפקיד ציבורי והוא חוסה תחת הגנת סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. הנתבע 1 פרסם את הפוסט בסמוך לאחר התרחשות האירועים, שעה שהוא נסער ומתוסכל מהחוויה שעבר. הדברים נכתבו מדם לבו, באופן אותנטי, ומתוך תחושת חוסר הוגנות אותה ביקש לפרוק באמצעות כתיבת הפוסט, תיוג משטרת ישראל וקריאה לפעולה מצדה שאולי תתקן את העוול שהוא חש כי נעשה לו, ואולי גם מתוך רצונו לקבל תמיכה ועידוד מעוקביו. יש בכך כדי ללמד על תום לבו של הנתבע 1. הגנה זו פורשת כנפיה גם בכל הנוגע לחוק הגנת הפרטיות, מכוח סעיף 18(ו). הנתבע 1 איננו חב בפיצוי כלשהו כלפי התובע מכוח חוק הגנת הפרטיות, וממילא מתייתר הצורך לדון בשאלה האם נפגעה פרטיותו של התובע כתוצאה מפרסום הפוסט.

הפוסט שותף בעמוד "סטטוסים מצייצים" כמות שהוא, לרבות תיוג הנתבע 1 ככותב הפוסט. גם פרסום הפוסט על-ידי הנתבעים 3-4 עולה כדי לשון הרע. מקום בו הפוסט חוסה תחת הגנת סעיף 15(4) לחוק, גם הפרסום של הנתבעים 3-4 חוסה תחת ההגנה. הקורא הסביר מבין את הפוסט כהבעת דעה של הנתבע 1 וכך הקורא הסביר מבין גם את פרסום הנתבעים 3-4.פרסומי הנתבע 6 כוללים קללות וגידופים רבים, אשר כשלעצמם אינם מהווים בהכרח לשון הרע. בשונה מהפוסט, פרסומי הנתבע 6 אינם מתארים חוויה אישית, ואינם כוללים תיוג של משטרת ישראל. פרסומי הנתבע 6 הם תגובות לרשומות, תגובות בודדות הנבלעות בתוך בליל של תגובות רבות אחרות שפורסמו על ידי גולשים רבים. ככאלה, המשקל שמייחס להם הקורא נמוך, וקשה יותר להגדירם ככאלה אשר עלולים לפגוע בתובע. למעשה, יש בהם כדי להעיד יותר על הנתבע 6 עצמו ועל סגנונו הנמוך, מאשר על התובע. פרסומי הנתבע 6, חרף אי הנוחות שהם מעלים והגם שהם מתאפיינים בטעם רע, אינם עולים כדי לשון הרע. שעה שאין בתמונת הפרופיל של התובע כדי להשפיל או לבזות אותו, אין תחולה לסעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות.