אין לתת רשות ערעור בשאלת אחריותה של Booking על המידע שהיא מציגה באתר (החלטה, מחוזי ת"א, השופטים אטדגי, לוי-מיכאלי, וצימרמן):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 48602-02-22] ועל החלטת ביניים שניתנה בתביעה [בה נקבע כי בוקינג ישראל היא כתובת להמצאת כתבי בי-דין לבוקינג העולמית]. בתביעה נדחו טענות המבקשת כי המשיבות לא צירפו את המלון כנתבע וכי אינה אחראית למידע המוצג באתר Booking.com. נפסק כי המלון שהזמינו המשיבות באמצעות האתר דרש דרישה שלא הייתה מחויבת באותה עת לפי החוק האיטלקי הנוגע לתקופת הקורונה; כי המידע לא פורסם באתר; וכי המבקשת התרשלה בכך שלא מנעה את הצגת המידע החסר באתר, ולכן היא אחראית לעוגמת הנפש שנגרמה למשיבות. המבקשת חויבה לשלם לכל אחת מהמשיבות 2,000 ש"ח, וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח.

נפסק: אין לתת רשות ערעור, הן לאור ההלכה "הכללית" על מתן רשות ערעור על פס"ד של בתי המשפט לתביעות קטנות, והן משום ההלכה הספציפית שנקבעה ביחס לסוגיה הנוגעת להמצאה. אחד מנימוקי הבקשה מתייחס להוכחת הדין שחל באיטליה בעת הרלבנטית, בנוגע לכניסה לבתי-מלון בתקופת הקורונה, וכולו נטוע במחלוקת הפרטית שבין הצדדים. אין בו כל חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים או חשיבות משפטית. באשר לסוגיה הנוגעת לאחריות סוכנות נסיעות, זו כבר נדונה בהרחבה. צדק ביהמ"ש במסקנתו כי חוק שירותי תיירות חל על המבקשת, המספקת "שירותי סוכנות נסיעות" לפי החוק. לאחר שהסוגיה העקרונית הוכרעה בביה"ד לחוזים אחידים, אין זה מן הצדק לשוב ולברר אותה "על גבם" של תובעים בתביעות קטנות.

גם השאלה המשפטית של מידת אחריותה של פלטפורמה הפועלת במודל של מתווך, לנכונות מצגים שהמפרסם מזין לתוכה, גם אם היא "שאלה משפטית עקרונית בעלת השלכות רוחב" היא צריכה להתברר במסגרת רחבה ומקיפה יותר, ולא בבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בתביעה קטנה, שלא נועד מלכתחילה לברר סוגיות משפטיות עקרוניות, שיש להן השלכות רוחב. הסוגיה הספציפית של המצאת כתבי בית דין למבקשת באמצעות בוקינג ישראל כבר הוכרעה בעליון בשתי החלטות [עניין שלוש - רע"א 3690/20; עניין פלוני - רע"א 3170/22]. אין הצדקה לבחינה נוספת של מסקנות ההחלטות הללו בעקבות השינוי בתקנות סדר הדין האזרחי. הבקשה נדחתה, המבקשת תישא בהוצאות המשיבות בסך 20,000 ש"ח.