החברה הכלכלית של לשכת עוה"ד הפרה זכויות יוצרים בתוכנה לאחר שלא הסירה אותה בתום הרישיון (פסק-דין, שלום בת-ים, השופטת רונית אופיר):

העובדות: תביעה בטענה להפרת זכות יוצרים בתוכנה. התובעת פיתחה תוכנה המיועדת להטמעה במנועי חיפוש, המאפשרת חיפוש מילות מפתח בעברית. בשנת 2016 רכשה הנתבעת מהתובעת רישיון שימוש שנתי בתוכנה. הצדדים סיכמו על סיום ההתקשרות במאי 2019. התובעת טענה כי הנתבעת לא הסירה את התוכנה ממערכותיה, מבלי ששילמה את מלוא התמורה עבור 2019 ו-2020. התובעת טענה עוד כי הנתבעת אפשרה לצדדים שלישיים להשתמש בתוכנה. הנתבעת טענה כי התובעת היא שלא הסירה את התוכנה, ולא השיבה את החלק היחסי מהתשלום מאז הופסק השירות, לכן לא חלה כל חובת תשלום מאז והנתבעת לא הפרה זכות יוצרים.

נפסק: הנתבעת רכשה את רישיון לשימוש בתוכנה עבור השנים 2017-2018, ושילמה את דמי הרישיון. רישיון זה היה כפוף להסכם שימוש. הנתבעת טענה כי ההסכם לא נחתם, אך זאת משום שהנתבעת לא חתמה עליו. חתימה היא ביטוי לקיומה של גמירת דעת לכרות חוזה, אולם ויתור על דרישת החתימה מוצדק במקרים בהם ברור כי נעשה ניסיון על ידי צד להתחפר מאחורי דרישה פורמליסטית כדי לסכל התחייבות שנעשתה לאחר גמירות דעת. היעדר החתימה על ההסכם אינו מעלה ואינו מוריד שכן בהתנהגותה העידה הנתבעת על גמירות דעתה להתקשר בהסכם כאשר הוסיפה להשתמש בתוכנה ושילמה את דמי הרישיון. התובעת הוכיחה כי התקיימה התקשרות בין הצדדים, במסגרתה הוענקה לנתבעת זכות שימוש בתוכנה לתקופה מוגבלת ובכפוף לתשלום התמלוגים בגין השימוש.

לאחר איחורים בתשלום דמי הרישיון, בסופו של יום הסכימו הצדדים על הפסקת ההתקשרות והסרת התוכנה ורכיביה ממערכות הנתבעת. עיון בהסכם מבסס את דרישת התובעת למחיקת התוכנה ורכיביה עם סיום ההסכם. סיום ההסכם התרחש בעקבות הפרות הנתבעת את חובת תשלום התמלוגים. טענת הנתבעת כי התובעת לא ביטלה את הסכם הרישיון ועל כן היא אינה נדרשת למחוק את התוכנה - אינה עולה בקנה אחד עם העובדות. כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הנתבעת, שלא שילמה את דמי הרישיון, הנתבעת בחרה מבין האפשרויות שניתנו לה על ידי התובעת לסיים את ההסכם. אין בכך כדי ליתן בידה את ההרשאה להוסיף ולהחזיק בתוכנה. מהתכתובת בין הצדדים עולה הסכמה והבנה ברורה בין הצדדים כי סיום ההתקשרות בין הצדדים כולל בחובו את הסרת התוכנה ממערכות הנתבעת.

נכון למועד הגשת התביעה ופסק-הדין, לא הוסרה התוכנה ממערכות הנתבעת. טענות הנתבעת כי לא ניתן להסיר את רכיב התוכנה נטענו בעלמא וללא כל תמיכה עובדתית. התוכנה היא יצירה המוגנת בזכויות יוצרים. אחסון של יצירה באמצעי אלקטרוני או בכל אמצעי טכנולוגי אחר נחשב כזכות יוצרים בהתאם לסעיפים 11 ו–12 לחוק זכות יוצרים. אחסון התוכנה במחשבי הנתבעת, או שילובם של רכיביה בפרויקט של הנתבעת, מהווה העתקה. לפי סעיף 47(א) לחוק, המשך אחסון התוכנה או רכיביה לאחר שפג הרישיון, או המשך שילובם בקוד תוכנת הנתבעת, ללא הרשאה, מהווה הפרת זכות היוצרים של התובעת. הדברים עולים גם מהוראות סעיף 24 לחוק.

מכלול השיקולים מטים את פסיקת הפיצוי לצד הגבוה. הנתבעת תפצה את התובעת ב-80,000 ש"ח. הסעד העיקרי נגד הפרת הזכות הבלעדית לעשות פעולה הוא צו האוסר על הנתבע את הפעולה. סעיף 53 לחוק זכות יוצרים קובע כי ברירת המחדל הוא סעד של צו מניעה. ניתן צו מניעה האוסר על הנתבעת לעשות שימוש כלשהו בתוכנה או בחלק ממנה. הנתבעת תישא בהוצאות בסך 2,500 ש"ח ובשכר-טרחה בסך 15,000 ש"ח.