התקבלה בחלקה תביעת לשון הרע של רופאה על פרסום בקבוצת פייסבוק (פסק-דין, שלום נתניה, השופט אלי ברנד):

העובדות: התובעת, רופאה במקצועה, הגיש תביעת לשון הרע שמקורה בפרסום של הנתבעת בקבוצת פייסבוק ומכתב תלונה ששלחה למחלקת תלונות הציבור בקופ"ח "מכבי". הפרסומים עסקו באירוע בו התובעת סירבה לקבל את הנתבעת ובנה בקופת החולים שלא בהתאם לתור, שנקבע ליום למחרת. הנתבעת טענה כי אין מדובר בלשון הרע, אלא בפרסומים המותרים לפי דין, שיש בהם ענין ציבורי.

נפסק: בפייסבוק הביעה הנתבעת אי שביעות רצון מהתובעת; ציינה שהיא מבינה שעוד החשים כמוה; ושאלה אם מישהו מעוניין לפנות עמה למשרד הבריאות. הנתבעת לתגובות חברים בקבוצה ביחס לפרסום, ושבה וציינה, לכאורה כעובדה, כי רוב האנשים בשכונה אינם מרוצים מהתובעת, ועוד. בתגובות נוספות טענה כי התובעת גרשה אותה מהמרפאה ולא קיבלה ילד עם חום גבוה בגלל תלונה שהגישה נגדה; כי אבחנותיה שגויות לרוב; כי היא מרבה להרדם בזמן ביקורים; וכי היא מפרסמת פרטים אישיים שלה. במכתב כתבה הנתבעת שהתובעת מבזה את שמה הטוב של הקופה; כי היא נוהגת להירדם בביקורי מטופלים אצלה; כי אבחנותיה לרוב שגויות; ועוד. מדובר באמירות שמעצם טיבן עלולות לפגוע בשמה הטוב של התובעת, נוכח הטלת הדופי במקצועיותה ובהתנהלותה הכלולה בהן, וממילא מדובר בפגיעה אפשרית בעיסוקה של התובעת, ומשכך לא יכול להיות ספק שהן לשון הרע. לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את אמיתות הפרסום ביחס למרבית העובדות שעלו בפרסומיה. לצד האמור, מדובר לכאורה בשיח צרכני וקיים עניין ציבורי בפרסומים בעלי אופי צרכני, בהם צרכנים חולקים את חוויותיהם הצרכניות עם
צרכנים אחרים.

במקרה זה הפרסום אינו יכול להיחשב כביקורת צרכנית לגיטימית. חלק ניכר מתגובות הנתבעת כוללות אמירות המתיימרות להציג עובדות אשר אמיתותן לא הוכחה, חלקן מבוססות על סברות ללא ביסוס ובחלק מן המקרים הוכח ההפך, כך שמדובר בסטייה מודעת מן האמת. האינטרס הציבורי הגלום בהגנה על שיח צרכני אינו נשכר מפרסומים הכוללים אלמנטים עובדתיים שאינם אמת, במיוחד ביודעין, וריבויים במקרה זה מעצים את המסקנה. הנתבעת חוסה תחת הגנת תום הלב ביחס למכתב התלונה. התביעה התקבלה ביחס לפרסום הראשון בלבד. נוכח היעדר הוכחת נזק שנגרם לתובעת בשל הפרסום הראשון, אך בה בעת נוכח היותו בעל פוטנציאל פוגעני והותרתו במשך זמן לא מבוטל, נוכח העובדה שלא מן הנמנע שחלק מרכיבי הפרסום משקפים את חווייתה הסובייקטיבית של הנתבעת ונכתבו בסמיכות זמנים להתרחשות, בעוד היתה נסערת מן ההתרחשות, ובשים לב למצבה הכלכלי והאישי, יש מקום לפיצוי ברף הנמוך של סכום הפיצוי הסטטוטורי. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי של 12,000 ש"ח ותחדל מפרסומים דומים.