הליך למניעת הטרדה מאיימת אינו תחליף לתביעת לשון הרע או פגיעה בפרטיות (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן):
העובדות: שני ערעורים על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [ה"ט 16766-06-23], שקיבל בחלקה את בקשת המבקש למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. מותו המצער של בנו התינוק של המשיב, שנטען כי נסיבותיו נבעו מרשלנות רפואית, הובילו את המשיב לנהל "מערכה פרטית" נגד רופאים ועורכי דין. הרופאים הם רופאים מומחים, כדוגמת המבקש, המגישים חוות דעת רפואיות בהליכים משפטיים . עורכי הדין הם אלו שמייצגים את הנתבעים בתביעות רשלנות רפואית. למשיב דף פייסבוק, אותו הוא מקדיש לקידום מטרותיו.
ביהמ"ש השלום קבע כי האירועים שתיאר המבקש הם הטרדה מאיימת, שכן מדובר בפעולה חוזרת ונשנית, שאף מחמירה, כאשר המבקש אינו דמות ציבורית; הוא אדם פרטי שלמשיב אין כל זכות לעקוב אחריו באופן חוזר ונשנה. מאידך נפסק כי אין מקום למתן צו שיאסור על המשיב לפרסם על המבקש פרסומים ברשתות החברתיות, שכן מדובר בבקשה שבמהותה היא ניסיון לעקוף את המגבלות הקבועות בחוק איסור לשון הרע.
נפסק: דין שני הערעורים להידחות. היה מקום להטיל מגבלות על המשיב, לאחר שנקבע כי מעשיו הם הטרדה מאיימת. מדובר במסקנה מתבקשת. המשיב אכן הטריד את המבקש ומבחינתו המטרה מקדשת את כל האמצעים ולפיכך הוא אינו מסתיר את כוונתו להמשיך בהטרדות. העובדה שהמשיב סבור כי רופא זה או אחר או עו"ד זה או אחר עשה דבר מה שנמצא עברייני בעיניו, אין בה כדי לאיין את הוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת. המבקש הוא אדם פרטי ולא איש ציבור. הוא זכאי להגנה מפני הטרדה מאיימת ולפיכך ניתן צו נגד המשיב גם על-ידי מותבים רבים נוספים בערכאות השונות ובתיקים שונים. האיזון בין הצדדים נעשה באופן מצמצם ואין מקום להתערב בהחלטה. יש לדחות גם את ערעור המבקש. מדובר בבקשה למניעת הטרדה מאיימת, שאמורה להפסיק את ההטרדה המאיימת אך לא לתת סעדים שמקומם בהליך משפטי מלא ומקיף. הליך של צו למניעת הטרדה מאיימת אינו תחליף לתביעת לשון הרע או מכוח חוק הגנת הפרטיות. ככל שמאן דהוא סבור כי פגעו בזכויותיו, עליו לנקוט בהליך 2 המתאים ולבקש שם את הסעדים המלאים שהוא סבור כי הוא זכאי להם. ביהמ"ש קמא התרשם כי קיימת הטרדה מאיימת, אך באיזון בין זכויות הצדדים נתן צו חלקי. הצו מתייחס להטרדה פיזית, ריחוק של 50 מטר בין הצדדים, אך לא נתן צו בכל הנוגע למישור הוירטואלי – לפרסומים ברשתות החברתיות. איזון זה מקובל על ביהמ"ש.