מצופה מעו"ד המתמחה בתביעות ספאם כי ישלח את הודעת הסירוב בכמה הזדמנויות ודרכים (פסק-דין, שלום רחובות, הרשמת נעמה פרס):

העובדות: התובע טען כי הנתבעים הפרו את 'חוק הספאם' [סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982], כששלחו לו 6 מסרונים ללא הסכמתו. הנתבעת מפיצה מגזינים חינמיים לתושבי גבעתיים ור"ג והנתבע הוא בעל מניות ודירקטור יחיד בה. הנתבעים הכחישו את טענות התובע.

נפסק: דין התביעה להידחות. למרות שהנתבעים הפרו את החוק, אין מקום לפסוק פיצוי לתובע נוכח התנהלותו הלוקה בחוסר תום-לב. בשנת 2020, בזמן הקורונה, שלחו הנתבעים לתובע 6 הודעות הכוללת קישור למגזין הנתבעת. הנתבעים לא הוכיחו כי התובע נרשם לקבלת דיוור מהנתבעת וכי נתן את הסכמתו לקבלת חומר פרסומי ממנה. הנתבעת היא חברה והמוצר שהיא משווקת הוא המגזין שלה, הכולל גם פרסומות. ההודעות ששלחו הנתבעים לתובע עונות להגדרת "דבר פרסומת" בחוק. אף שמדובר במשלוח לינק (קישורית) בלבד, ולא במשלוח הודעות פרסומיות במישרין, יש בהודעה משום הצעה להיכנס ללינק ולקרוא את תכני המגזין. הנתבעים הפרו את הוראות סעיף 30א לחוק שעה ששלחו לתובע 6 הודעות ללא הסכמתו ואף נמנעו מלהסיר את התובע מרשימת הדיוור, למרות שאישרו שקיבלו את הודעות הסירוב של התובע.

חרף הפרות הנתבעים, אין מקום לפסוק פיצוי לתובע. הדבר מסור לשיקול דעת ביהמ"ש. התובע סירב באופן בלתי לגיטימי לשלוח הודעת סירוב בדרך הפשוטה והסבירה שבה קיבל את דבר הפרסומת (לשלוח את הספרות 46 בהודעה חוזרת). התובע, עו"ד המתמחה בתביעות ספאם, בחר לשלוח את הודעת הסירוב לתיבות דוא"ל של הנתבעת, בלא שידע כלל  אם הן פעילות או מנוטרות. פעולה זו לא נעשתה בתום לב. מצופה היה ממי שהוא עו"ד המתמחה בתביעות ספאם, שהוא קצין ביהמ"ש, לשלוח את הודעת הסירוב במספר הזדמנויות ובצורות שונות. התעקשותו הדווקנית של התובע שלא לשלוח הודעת מסר קצר להסרה, בפרט בתקופת הקורונה וימי הסגר, מעידה על חוסר תום לב.