הנתבעת לא נקטה בשפה משתלחת, אלא פרשה את תחושותיה האישיות על שירות עמילות המכס (פסק-דין, שלום חיפה, השופטת סיגלית מצא):

העובדות: תביעת לשון הרע בשל פרסום של הנתבעת בפייסבוק, בקבוצת "רשימת שחור לבן של ישראל". התובע הוא עמיל מכס. הנתבעת שכרה את שירותיו לצורך ייבוא מכולה עם רכוש מרוסיה לישראל. התובע טען כי הפרסום, בו הלינה הנתבעת על האופן שבו ביצע את מלכתו, כולל עובדות שאינן אמת. הנתבעת טענה כי מדובר בתביעת השתקה.

נפסק: הנתבעת פרסמה פוסט בפייסבוק על שירות עמילות המכס שקיבלה מהתובע. הנתבעת לא חלקה על הפרסום ולא הכחישה כי הוא לשון הרע. השאלה היא האם מדובר בפרסום מוגן. בפוסט הנתבעת כתבה כי לא הייתה שבעת רצון מהשירות שקיבלה מהתובע. מדובר בביקורת צרכנית מובהקת. הביקורת עוסקת בעניין ציבורי והוא שירות עמילות המכס, שצרכנים אחרים עשויים להזדקק לו בעתיד. הנתבעת ביקשה לשתף את הציבור בתחושותיה על השירות שהוענק לה. הנתבעת לא נקטה בשפה משתלחת, או פוגענית, אלא פרשה את תחושותיה האישיות על השירות שקיבלה. מדובר בהבעת דעה על התנהגות התובע בקשר לעניין ציבורי, לפי סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. הפרסום עומד בדרישת הסבירות.

העובדה שנעשתה פניה לתובע טרם הפרסום, כמו גם התקופה שחלפה ממועד קבלת השירות ועד לפרסום הפוסט, מצביעים על כך שהנתבעת לא נחפזה לפרסם את הפוסט, אלא המתינה כשלושה חודשים על מנת שהנתבע יסדיר את עניין הפיצוי בגין החפצים שאין מחלוקת כי אכן ניזוקו. לא הוכחו בענייננו נסיבות השוללות את תום ליבה של הנתבעת בפרסום הפוסט. הסרת הפרסום על-ידי הנתבעת אינה מצביעה על היעדר תום לב מצידה. כשמדובר בביקורת צרכנית במרחב הווירטואלי, בדרך כלל, ידו של חופש הביטוי תהא על העליונה, שכן לרוב המשקל שניתן לביקורת מעין זו אינו גבוה. הגשת התביעה לפי חוק איסור לשון הרע יוצרת הסדר שלילי ביחס לתביעה מכוח עוולת הרשלנות, שהיא עוולה כללית. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 8,000 ש"ח.