בג"ץ דחה עתירה בנושא שימוש בראיות ממצלמות אבטחה בנתב"ג לצורך דין משמעתי (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים עמית, אלרון וכנפי-שטייניץ):
העובדות: עתירה נגד פסק-דינו של ביה"ד הארצי לעבודה [ע"ע 1680-10-22], שדחה את ערעור העותרת על פסק-דינו של ביה"ד האזורי לעבודה בת"א [סע"ש 45564-12-17]. העותרת עבדה במשיבה 2 (אל על) כ-20 שנה, עד לפיטוריה בעקבות הליך משמעתי, בו נטען כי העותרת הגישה באופן שיטתי דיווחי נוכחות כוזבים. הטענה התבססה גם על צילומי מצלמות אבטחה מחצרי המשיבה וכבישי הגישה לנתב"ג, שתיעדו את כניסת העותרת ברכבה לחניה בעבודתה, ויציאתה כעבור דקות ספורות. בתביעתה העותרת טענה להתנכלות מצד המשיבה, אי-תשלום שכר ותנאים סוציאליים, פיטורין שלא כדין ופגיעה בפרטיות.
ביה"ד האזורי דחה את תביעת העותרת וכן קבע כי אין לפסול את הראיות בעניינה. נפסק כי זכות העובד לפרטיות במקום העבודה אינה מוחלטת ויש לאזנה מול זכות הקניין של המעסיק והפררוגטיבה הניהולית שלו, בגדרה הוא רשאי להשתמש במצלמות במקום העבודה לטובת הגנה על אינטרסים לגיטימיים. פררוגטיבה זו כפופה לדרישות הסבירות, המידתיות, תום הלב וההגינות. אשר לשימוש במצלמות במרחב הציבורי, חלה על המעסיק חובת יידוע כלפי עובדיו בדבר קיום המצלמות ותכלית השימוש בהן, בהתאם למדיניות ברורה ושקופה שתאפשר לעובדים לכלכל את צעדיהם ולקיים את חוזה העבודה בהגינות. כל עוד השימוש במצלמות הוא מידתי והמעסיק נהג בתום לב ובשקיפות כלפי עובדיו, לא תהיה בהתנגדות העובד לשימוש במצלמות כדי לגרוע מזכות המעסיק לשימוש כאמור, כשמדובר בעובד שהפר את חובת תום הלב והאמון. במקרים אלו תעמודנה למעסיק ההגנות בסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות. לא נפגעה זכות העותרת לפרטיות. הצילום בוצע ברשות הרבים, במצלמות גלויות בחצרי המשיבה ובחניה, שלצדן שילוט. המשיבה יידעה את העובדים / נציגות העובדים בדבר קיום המצלמות, והשימוש בהן נעשה לפי נוהל שהובא אף הוא לידיעת העובדים, המצוי בפורטל העובדים ומגדיר במפורש כי המצלמות ישמשו גם לבירור חשד בדבר ביצוע עבירות משמעת.
ביה"ד הארצי דחה את ערעור העותרת על פסק-דינו של ביה"ד האזורי. בנושא הפרטיות נפסק כי מדובר במצלמות שהוצבו במרחב הציבורי, והותקנו בידיעת העובדים לפי נוהל מפורש שפורסם בפורטל העובדים, ולכן המשיבה עמדה בחובת היידוע שחלה עליה. אין מקום להתערב במסקנתו המשפטית הנכונה והמנומקת של ביה"ד האזורי, לפיה השימוש בראיות עומד באמות המידה הנורמטיביות המתחייבות של סבירות, מידתיות והוגנות, ונעשה לתכליות לגיטימיות וראויות. מכאן העתירה.
נפסק: דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות. בג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות ופס"ד של בתי הדין לעבודה. התערבותו שמורה למקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית וכאשר שיקולי צדק מחייבים את תיקונה. מקרה זה אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים. אין זו הפעם הראשונה בה נדרשים בתי הדין לעבודה לסוגיית המתח בין זכות העובד לפרטיות במקום עבודתו לבין זכות המעביד לקנין ולחופש העיסוק, ולנקודת האיזון הראויה בין ערכים חשובים אלה, לרבות במקרים של שימוש במצלמות במקום העבודה. משאין מדובר בשדה שאינו חרוש, מוטב להותיר את המשך פיתוח ההלכות בסוגיה זו, במקרים שיימצאו מתאימים לכך, לביה"ד לעבודה שבידו מומחיות מיוחדת בתחום דיני העבודה.