אי אפשר לנתק את ההודעה מצבעי הרקע של תקופת הקורונה, האיסורים, החששות והפחדים (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אסתר נחליאלי חיאט):

העובדות: בקשה לאישור תובענה כייצוגית בשל טענה להפרת 'חוק הספאם' - סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המבקש טען, בין היתר, כי המשיבה שלחה לו ארבע מסרונים פרסומיים בניגוד לדין. המשיבה טענה, בין היתר, כי המבקש הוא חבר מועדון הלקוחות שלה וכי מדובר ב"מסרונים תפעוליים ושירותיים", שאינם טעונים מנגנון הסרה, שכן אינם נכנסים בגדר הוראות חוק התקשורת. המשיבה טענה עוד כי ההודעות נשלחו כמתחייב מחוק הגנת הצרכן ותקנות שעת חירום, על כן אין מדובר בעוולה כלשהי.

נפסק: דין בקשת האישור להידחות. טענת המשיבה באשר להודעות 2-4 היא כי מדובר בהודעות 'שירותיות', שמטרתן מתן מידע על הטבות שנכללו בתכניות לחברי מועדון הלקוחות, ועל הארכת מועד תוקפן. טענת המשיבה עולה בקנה אחד עם תוכן ההודעות, עם התנהלותה, ועם החובה ליידע את חברי מועדון הלקוחות על המשך ההטבה עד להחלפתה בתכנית אחרת, כמתחייב לפי דין. תוכן הודעות, המופנה לחברי המועדון, בתוך התקופה שבטרם שינוי התנאים, מתיישב עם המטרה שאותה באו ההודעות להגשים להגשים, קרי, עדכון הלקוחות, חברי מועדון הלקוחות, על הטבות קיימות בתכנית המועדון, ביניהן מנגנון צבירה ומימוש נקודות, וגם על המועד בו יפקעו ההטבות, שהרי לשם קבלת הטבות ומידע על מימושן נרשמו הלקוחות להיות חברים במועדון. לפי הדין, על העוסק לשלוח הודעה לצרכן ובה מידע על פרטי השינוי בתכניות או על סיומן. הודעות אלה אינן 'דבר פרסומת'. 

את ההודעה הראשונה יש למקם בתקופת מגיפת הקורונה, ההגבלות בתנועה והסגרים. אי אפשר לנתק את תוכן ההודעה מצבעי הרקע של התקופה, האיסורים, החששות והפחדים. מטרת ההודעה אינה עידוד מכירות או שיווק של מוצר, מבצע או הטבה, אלא יחס מתחייב של העוסק ללקוחותיו, שבסיסו מתיישב עם רצונו להעביר את המסר כי המשיבה מיישמת את הנחיות משרד הבריאות הנוגעות להתנהלות הציבור בתקופת המגפה, וכי היא מקפידה למלא את ההנחיות הללו לרווחת לקוחותיה ולספק להם סביבה בטוחה. גם הודעה זו אינה "דבר פרסומת".

אשר לשאלת הסכמת הנמען והודעת הסירוב, מהראיות עולה כי המבקש הסכים לקבל פרסומת והודעות ואף חתם על הסכמה כזו יותר מפעם אחת. המבקש, המעוניין לייצג קבוצה שטען לקיומה, ושחבריה נפקדים מההליך בשלב זה, כלל לא זכר שחתם על הסכמות אלה ועובדה זו כשלעצמה מעוררת פליאה. המבקש כלל לא ביסס את טענותיו ולא הניח תשתית לטענות לקיומה של קבוצה כפי שהגדיר אותה. חרף הסכמה מפורשת של המבקש, הגם שהכחיש את קיומה, בניגוד לכתוב, ממשיך המבקש לטעון כי ההודעות שקיבל פוגעות בו וגורמות לו לנזק. הטענה ריקה מתוכן ונטענה לצורך ההליך הייצוגי. מי ש"בוחר בפינצטה" למי לתת היתר למשלוח הודעות, ומי שחותם מספר פעמים על הסכמתו לאחר שקרא ואישר שקרא, לא בנקל שוכח שהתיר למשיבה לשלוח לו הודעות. לא מדובר במקרה בו נשלחו למבקש הודעות ספאם טורדניות בניגוד להסכמתו, בטח לא הודעות מהסוג שהמחוקק ביקש למגר. המבקש יישא בהוצאות בסך 15,000 ש"ח.