את המידע האישי שניתן להסיק מכתובת דוא"ל, לא ניתן להסיק ממספר טלפון נייד (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת אפרת בוסני):
העובדות: התובע, עו"ד שהוא אף פעיל במאמצים למגר את תופעת ה'ספאם', טען כי מפלגת העבודה שלחה לו מסרונים רבים בעלי אופי פוליטי, גם לאחר שתי בקשות הסרה. חלק מהמסרונים נשלחו שלא בתקופת בחירות וגם לאחר הגשת התביעה. התובע טען, בין היתר, כי המסרונים הטרידו אותו, פגעו בפרטיותו וגרמו לו עוגמת נפש. התובע טען עוד כי הנתבעת מחזיקה במידע אישי עליו, חודרת למרחב האישי שלו כדי לקדם את מטרותיה, ומשתמשת במידע מבלי לקיים את הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, לעניין החזקה ושימוש ב"מאגר מידע". הנתבעת טענה, בין היתר, כי התביעה אינה מגלה עילה ומהווה ניסיון לעקוף את הוראות חוק חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1995. הנתבעת טענה עוד כי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, מחריג במפורש תעמולת בחירות ומסרים פוליטיים וכי לא הפרה את חוק הגנת הפרטיות.
נפסק: התביעה נדחתה. אין מחלוקת שהנתבעת שלחה לטלפון של התובע את המסרונים נשוא התביעה וכי אלה בעלי תוכן פוליטי / תעמולתי של הנתבעת. המחלוקת היא האם הנתבעת הפרה את הוראות הדין ואת התחייבויותיה. אין לקבל את טענת הנתבעת כי הערכאה המוסמכת להכריע בענייני תעמולה ובמסרונים נושא התביעה היא יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, בהתאם לחוק הבחירות, שכן זה לא נועד לתחם ולהגביל את עילות התביעה להוראותיו בלבד. עניין התביעה אינו העמדות הפוליטיות במסרונים שנשלחו ואין מדובר בתביעת השתקה.
יש לדחות את טענות התובע מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת. המסרונים שנכללו בכתב התביעה הם בעלי תוכן פוליטי, ונשלחו בתקופת הבחירות. מסרים בעלי תכנים פוליטיים, בין שנשלחו בתקופת הבחירות לכנסת ובין שלא בתקופת הבחירות, יש להוציא מגדרי הוראות סעיף 30א. מסקנה זו עולה עם תכלית החוק ועם חופש הביטוי בנוגע להעברת מסרים פוליטיים ועידוד מעורבות ציבורית בהליך הדמוקרטי, וכעניין שבמדיניות משפטית ראויה כך יש לקבוע. כוונת המחוקק היתה להחיל את החוק על מסרים מסחריים ולהחריג מסרים פוליטיים מתחולתו. זו גם הגישה הרווחת בפסיקה.
התובע ביקש להחיל את החלופה השלישית להגדרת "דבר פרסומת" על המסרונים, בהיותם מסר המופץ לציבור הרחב שאינו מסחרי ואינו בקשה לתעמולה ונכללת בהם הצעה לנמען להתקשר למספר טלפון לשם קבלת מסר, אשר אינם מוחרגים מתחולת סעיף 30א לחוק. חלופה זו נועדה למסרים שאינם מכילים מידע על המוצר או השירות, ותכליתם לגרום למקבל ההודעה לחייג למספר המצוין בהודעה וכתוצאה מכך להוצאה כספית לנמען ולהכנסה מהתקשרות זו למשגר ההודעה. תכלית זו אינה מתקיימת לגבי המסרונים שקיבל התובע.
הפרת חובה חקוקה (סעיף 30 לחוק התקשורת) - הוראת סעיף 30 לחוק התקשורת נועדה להגן על הזכות לפרטיות, הזכות לחירות והזכות לכבוד שזכו למעמד חוקי בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. קיימת חשיבות רבה לזכות האדם לפרטיות בעידן המודרני בו החדירה למרחב הפרטי של אדם באמצעים טכנולוגיים הפכה קלה במיוחד. עם כל החשיבות שיש לזכותו של התובע לפרטיות ולמרחב פרטי, והגם שמדובר בכמות לא קטנה של פניות (13), בפרק זמן קצר, למרות בקשות התובע להסרתו - משלוח מסרונים בעלי אופי פוליטי בידי מפלגה פוליטית אינו עולה כדי הפרת איסור ההטרדה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת. לתובע לא קמה עילת תביעה בגין הפרת חובה חקוקה. ביתר שאת, לגבי המסרונים נושא התביעה, שנשלחו בתקופת בחירות לכנסת ישראל.
אפילו אם נקבל שאדם אינו רווה נחת מקבלת מסרים פוליטיים לטלפון הנייד שברשותו - לא למניעת אלה נועד האיסור הפלילי שבסעיף 30 לחוק התקשורת. מאותם טעמים, אין לקבוע כי הנתבעת התרשלה בכך שלא הסירה את התובע למרות בקשותיו. אין להטיל על הנתבעת חובה זהירות מושגית ולקבוע כי הנתבעת התרשלה. זאת, גם אם הנמען הוא אדם שאינו מזוהה עם המצע הפוליטי שבמסרונים. השיקולים של חופש הביטוי הפוליטי ועידוד הציבור לקחת חלק בשיח הפוליטי עדיפים. כל שכן כאשר המסרונים נושא התביעה נשלחו בתקופת הבחירות. אין לקבל את התביעה בטענה להפרת חוזה להסרה. סעיף 30א, המסדיר את חובת המפרסם לציין בדבר פרסומת את זכות הנמען לבקש הסרה, הוציא מתחולתו הודעות בעלות תוכן פוליטי או תעמולה. אין בידי התובע לעקוף את עמדת המחוקק והפסיקה ולטעון להפרת חוזה בגין אי הסרתו בפועל.
לא ניתן לקבל את הטענה להטרדה לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות. הזכות לפרטיות, ובכלל זה זכותו של אדם למרחב פרטי אינה זכות מוחלטת. משלוח מסרונים בעלי תוכן פוליטי, בתקופת בחירות, אינו פגיעה בפרטיות העולה כדי "הטרדה" או "הטרדה אחרת". כאשר מדובר במשלוח מסרונים בעלי תוכן פוליטי או תעמולתי לציבור, הכף נוטה להעדפת האינטרס הציבורי-חברתי של חופש הביטוי הפוליטי ועידוד הציבור להשתתפות בשיח הפוליטי. זאת, גם אם הנמען מבקש להסירו מרשימת הנמענים ומגלה בכך דעתו שאין לו עניין בהודעות הנתבעת. כשם שסעיף 30א לחוק התקשורת הוציא מתחולתו הודעות בעלות תוכן פוליטי, אין מקום לתביעה בעילה של פגיעה בפרטיות בגין המסרונים.
התובע לא השכיל להוכיח קיומו של "מאגר מידע" וכי פניות הנתבעת אליו במסרונים נעשו בהתבסס על השתייכותו לקבוצת אוכלוסין שנקבע על פי אפיון הכלול במאגר מידע כהגדרת "דיוור ישיר" בסעיף 17ג' לחוק הגנת הפרטיות. טענתו כי הנתבעת הפרה את הוראות החוק בכל הנוגע להחזקה ושימוש ב"מאגר מידע" דינה להידחות. רשימה להפצת מסרים הכוללת מספרי טלפון בלבד, שלא על סמך אפיון ובלא כל "מידע" כהגדרתו בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות, אינה "מאגר מידע" כהגדרתו בחוק ואינה כפוף לחובות הקבועות בחוק. את הנתונים האישיים שניתן להסיק מכתובת דוא"ל, כפי שמפורט במסמך גילוי הדעת של הרשות להגנת הפרטיות, לא ניתן להסיק ממספר טלפון נייד.