יאיר נתניהו ניסה להכפיש את בני גנץ בציוציו, והיה אדיש להשלכות הפרסום על הנתבעת (פסק-דין, שלום כפ"ס, השופט רונן פלג):

העובדות: תביעת לשון הרע. העת הרלוונטית היא תקופת הבחירות לכנסת ה-23. התובעת שימשה כפעילה במפלגת "כחול לבן" (בראשות בני גנץ) ואף כיועצת דיגיטל של המפלגה. הנתבע הוא בנו של רוה"מ. בין הצדדים לא היתה היכרות קודם להליכים. הפרסומים נשוא התביעה הן הודעות "טוויטר" של הנתבע. התובעת טענה כי ההודעות נועדו להציג קשר מיני, אינטימי וזוגי, בין התובעת ובין גנץ, דבר שאין לו כל קשר או אחיזה במציאות. הנתבע הכחיש את הטענות.

נפסק: התובעת היא אישה צעירה והניסיון לייחס לה התנהלות אינטימית עם אישיות בכירה, אדם נשוי המבוגר ממנה בעשרות שנים, וראש מפלגה שבה היא תומכת ופעילה בה, עלול להשפילה ולבזותה. ציוצי הנתבע ברשת החברתית הם "פרסום" לצורך חוק איסור לשון הרע. הנתבע לעומת זאת מייחס לפרסומיו משמעות תמימה, שאינה נוגעת או רומזת כלל לקשר לא ראוי בין התובעת לגנץ. המבחן לפרשנות הפרסום הוא אובייקטיבי. בסמוך למועדי שני הציוצים, הנתבע פרסם מספר פרסומים בוטים, שייחסו לגנץ עיסוק במין ויחסים מחוץ לנישואין עם מאהבות. הנתבע צייץ באותה תקופה ציוצים גם בנושאים אחרים, אולם העיסוק בחיי המין הנטענים של גנץ היה עקבי ויומיומי, כך שעוקביו הרבים היו בהחלט מודעים וערים לו. תוכן הפרסומים של הנתבע נגד יריבו הפוליטי של אביו היה לא ראוי ובחלקו אף מביש. אין בידי הנתבע ראיה ממשית לאמיתות הפרסומים הללו.

הציוצים שפרסם הנתבע בעניין התובעת היו רחוקים מלהיות תמימים. ציוצי הנתבע בנוגע לתובעת, פעילה פוליטית זוטרה שתמכה בגנץ, יצרה אצל מי מעוקביו קשר מיידי אל אותן הכפשות שעסקו בחיי המין לכאורה של האחרון. האדם הסביר שנחשף לציוצי הנתבע נגד גנץ ולשני הציוצים בקשר לתובעת, כל אחד ולחוד ובוודאי שניהם יחד, הבין את רמיזות הנתבע. הנתבע פרסם לשון הרע נגד התובעת. מן ההיגיון שמטרת הנתבע הייתה להכפיש את גנץ. התובעת והנתבע לא הכירו קודם. התובעת הייתה פעילה פוליטית זוטרה במפלגת "כחול לבן" ונראה שהייתה בבחינת ניזוק משני מבחינת הנתבע, שהיה אדיש לחלוטין לשמה הטוב ולהשלכות הפרסומים לגביה. לנתבע לא עומדת הגנת תום הלב מכוח סעיף 15 לחוק. הנתבע יפצה את התובעת ב-65,000 ש"ח עבור כל פרסום (סה"כ 130,000 ש"ח) וכן יישא בהוצאות בסך 29,000 ש"ח.