הסרת חבר מקבוצת WhatsApp אינה "פרסום" לשון הרע ואינה מקימה עילת תביעה (פסק-דין, שלום רחובות, השופט ישראל פת):
העובדות: האם ניתן לראות בפעולה של הסרת חבר מקבוצת WhatsApp כדי "פרסום" לצורך סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. הנתבעת והתובע משתתפים באימוני קבוצת ספינינג. מאמנת הקבוצה הקימה ומנהלת קבוצת וואטספ של קבוצת הספינינג והנתבעת מסייעת לה בכך. התובע טען כי לאחר כשנה וחצי ממועד צירופו לקבוצת הוואטספ (יחד עם בת זוגו), הסירה אותם הנתבעת מהקבוצה שלא כדין או ברשות המאמנת (על רקע מחלוקת שבין התובע לחלק מחברי קבוצת הספינינג). חברי קבוצת הוואטספ נחשפו להודעת המערכת האוטומטית בדבר הסרת התובע מהקבוצה. הנתבעת טענה כי מדובר בתביעת השתקה, שאינה מגלה עילה, וכי מעשה ההסרה הוא אינו "פרסום" או "לשון הרע".
נפסק: במקרה זה לא הוכחה כל אמירה, אפילו לא בין השורות, לא נאמר או נכתב על-ידי הנתבעת "ביטוי" כלשהו, וודאי שלא הוכח "פרסום". משכך, התביעה אינה עוברת את המשוכות הראשונות לבחינת עוולה בנזיקין המזכה בפיצוי. המבחן לפרסום לשון הרע הוא אובייקטיבי. האם האדם הסביר רואה בפרסום זה משום לשון הרע. יש לבחון גם את הקשר הדברים. כאשר אדם הוצא מתוך קבוצה, לא ניתן למצוא איזה חוט מקשר בין פעולת ההוצאה מהקבוצה לבין גינוי, ביזויו או השפלתו של האדם שהוצא מהקבוצה. סעיף 2 לחוק דורש פרסום בכתב, בעל פה, או בכל צורה אחרת - מעשה אקטיבי של פרסום שמקובע ושניתן להציגו. יש קושי לראות כיצד הסרת אדם מקבוצה הוא מעשה העומד בתנאי הסעיף.
בענין שאול [רע"א 1239/19] נקבע כי יש לראות בפעולת השיתוף ברשתות חברתיות כ"פרסום" הבא בגדר החוק, שעשוי להקים עילת תביעה, אך נקבע כי בפעולת "לייק" אין משום "פרסום". פעולת לייק אין בה משום פרסום לשון הרע, הגם שיש בה פעולת תמיכה אקטיבית בפרסום, אך אין לה הדהוד של הפרסום המקורי לקהל חדש. כל זאת, גם אם אלגוריתם הרשת החברתית, כמו במקרה זה, מוביל לעדכון המשתתפים. ככל שלא היה פרסום אקטיבי ובר קיימא של לשון הרע הרי שאין בכך משום פרסום. במקרה זה, בשונה מפעולת ה"לייק", לא פורסם דבר, לא ברמיזה, לא בין השיטין ולא בכל דרך אחרת. לא ניתן לומר שיש בפעולת ההסרה אף לא משום פרסום פסיבי, באשר פעולת ההסרה אין בה משום פרסום כלל: אין בה לא הודעה בכתב ולא בעל פה, לא בדפוס, לא בציור, דמות, תנועה, צליל או כל אמצעי אחר.
אין מקום להגשת תביעה בגין הסרת חבר מקבוצה. מדובר בשימוש בזכות משפטית שלא בתום לב, כמו גם פגיעה בחופש הביטוי של הרשת החברתית [עניין אבישר - ת"א 7685-10-16]. התובע לא הצביע על פרסום לשון הרע המקים עילת תביעה. אין בפעולת ההסרה משום כוונה לפגוע [עניין יצחק - רע"א 5022/13]. חרף ההלכה הקובעת כי סילוק על הסף ייעשה רק במקרים קיצוניים, הרי שבמקרה זה לא הוצגה עילת תביעה, לא הוכח "פרסום" או אפילו רמיזה בין השורות ללשון הרע, ודינה של התביעה סילוק על הסף. התובע יישא בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 7,500 ש"ח ובהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ש"ח.