אישור ייצוגית נגד חנות ספרים ששלחה דברי פרסומת ללא הסכמה (החלטה, שלום ת"א, השופט ליאור גלברד):
העובדות: בקשה לאישור תובענה כייצוגית. המבקש טען כי המשיבים, המפעילים חנות ספרים, שלחו דברי פרסומת ללא הסכמת הנמענים ומבלי לציין את המילה "פרסומת", תוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (חוק הספאם). המבקש טען שהקשר היחידי בינו למשיבה הוא רכישת ספר לפני מספר שנים וכי במעמד הקנייה הוא לא התבקש למסור את פרטיו ולא הסכים לקבל דברי פרסומת. טענתם העיקרית של המשיבים היא שמדובר ב"טעות נקודתית" וכי הפגם הצורני תוקן ולכן אין הצדקה לאשר ניהול של תובענה ייצוגית בטענה זו.
נפסק: מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית ויש לאשר את ניהולה כייצוגית. עילת התביעה של המבקש מבוססת על סעיף 30א לחוק התקשורת. אין מחלוקת כי המשיבה שלחה למבקש "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק. בשום אופן לא ניתן ללמוד מהמייל ששלח המבקש למשיבה, שבו הוא מבקש למכור לה ספרים משומשים, על הסכמה לכך שהמשיבה תשלח אליו דברי פרסומת, לא כל שכן על הסכמה מפורשת כדרישת החוק. גם הטענה שמתקיימים תנאי החריג הקבוע בסעיף 30א(ג) לחוק אינה יכולה לעמוד. גם אם ניתן להניח שמדובר במסירת פרטים למשיבה במהלך רכישה של מוצר או שירות, הרי שהמשיבה לא טענה שהודיעה למבקש כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דברי פרסומת. המשיבה שלחה למבקש דבר פרסומת מבלי לקבל את הסכמתו. בכותרת ההודעה לא הופיעה המילה "פרסומת" כנדרש בחוק. אמנם המשיבה ציינה בכותרת את המילה "מכירה", שעולה ממנה שמדובר בהודעה פרסומית, אך הוראת החוק המפורשת, ככתבה וכלשונה, לא קוימה. המבקש לכן אוחז בעילת תביעה אישית נגד המשיבה. המשיבה היא שותפות ולכם משיבים 3-2 חייבים בחיוביה ביחד ולחוד.
המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות שעניינו של המבקש בא בגדר טעות נקודתית. מידת ההוכחה הנדרשת בשלב זה של ההליך מראה שקיימת קבוצה משמעותית של נמענים שהמשיבה שלחה אליהם דברי פרסומת, מבלי שהתקבלה הסכמתם לכך כנדרש בחוק. המשיבה טענה שנפלה בעניין המבקש טעות נקודתית. טענה זו לא הוכחה ואף נמצא שברשומת המידע של המשיבה הופיע פרט מידע של המבקש (קבוצת גיל) שלא ניתן הסבר כיצד הגיע לידיה, באופן שמעלה חשד לצירוף שיטתי של נמענים לרשימת התפוצה בהיעדר הסכמה כנדרש לפי חוק. טענות המשיבה בנוגע לאופן שבו היא נוהגת ביחס למשלוח הודעות פרסומת נטענו בעמימות בתצהיר, והעד שנתן תצהיר לא היה העד הרלוונטי. קיים קושי ליתן משקל לאמור בתצהיר לעניין התנהלות המשיבה, ולמצער – העמימות בתצהיר לעניין האופן בו המשיבה פועלת לחובתה ומחזקת את החשד. הוכחה קבוצה במידה הנדרשת; קיימות שאלות מהותיות משותפות של עובדה ומשפט; וכי בירור התובענה במתכונת ייצוגית הוא יעיל והוגן. המשיבים יישאו בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.