ע"א 36050-12-22 יעקוביאן נ' מובשוביץ' ואח'

אולי יעניין אותך גם

נדחה ערעור מרצה במכללה על הפסיקה בנושא פרסומים בקבוצת וואטספ של סטודנטים (פסק-דין, מחוזי י-ם, השופט אוהד גורדון):

העובדות: ערעור על פסיקת ביהמ"ש השלום בי-ם [ת"א 56159-12-19], שקיבל חלקית תביעת לשון הרע של המערער, על 3 פרסומים של המשיבים בקבוצת WhatsApp שמנתה 20 סטודנטים. המערער שימש כמרצה של המשיבים במכללה. ביהמ"ש השלום קבע כי הפרסום הראשון ("דודה של מאיר בגבס") הוא חסר משמעות ולכל היותר סלנג רחוב שאין בו מסר מאיים או מעליב. התביעה נגד המשיב 1 נדחתה והמערער חויב בהוצאותיו בסך 1,000 ש"ח. ביהמ"ש קמא קבע כי הפרסום השני (של המשיב 2) - "חחח הוא דוחה בשבוע כי הוא עדיין לא מצא ממי לגנוב מצגות" - אינו לשון הרע, אלא התבטאות בקבוצה קטנה, כשמדובר במשפט שמתחיל בגיחוך, שאינו מצביע על רצינות ביחס להמשך תוכנו. אשר לפרסום השלישי - "מאיר ביצת חמין" - נפסק כי המשיב 2 יפצה את המערער ב-2,500 ש"ח ויישא בהוצאות בסך 2,000 ש"ח, שכן מדובר בדימוי שנועד ללעוג על צבע עורו של המערער בפני הסטודנטים. 

נפסק: הערעור נדחה. מטרת הליך הערעור אינה לערוך סבב נוסף של התדיינות מראשיתה, אלא לבחון את הכרעת הערכאה הדיונית כדי לספק מענה למקרים בהם נפלו בהכרעה שגגות מהותיות. כאלה אין במקרה זה. פסק הדין מושא הערעור מנומק ומפורט, קביעותיו מבוססות, ואין להתערב בהן. צדק ביהמ"ש קמא כשקבע שהמערער כשל בניסיונו לקשור בין הפרסומים לבין פיטוריו מהמכללה, וכי אין לקבל את הטענות לבחינת הפרסומים על רקע זה כחלק מן "ההקשר". נטל ההוכחה של טענת המערער כי פוטר בשל הפרסומים, הוא משמעותי. שכן, בשים לב לטיב שלוש ההודעות, אין זה מסתבר כי מרצה בתפקיד בכיר יפוטר בידי מוסד אקדמי אך בשל הודעות אלה. המערער לא סתר בראיות את הדברים שמצביעים על גורמים אחרים לפיטורין. להבדיל, הבחינה צריכה להתחשב במערכת היחסים העכורה שבין המערער לסטודנטים, שכן היא קשורה בשיח שניהלו הסטודנטים בקבוצת הווטסאפ. המשמעויות שביקש המערער לייחס לפרסום הראשון הן מרחיקות לכת. גם בפרסום השני אין כדי להקים עילת תביעה לפי החוק. הקורא הסביר של ההודעה לא היה מייחס לה משמעות רצינית, החורגת מגדרי ההלצות העוקצניות שהחליפו הסטודנטים. גם בחינת הפרסום השלישי נעשית באותו הקשר, של מערכת יחסים לא תקינה שכללה הן טענות במישור המקצועי, והן אמירות לא מכבדות. אין להתערב בגובה הפיצוי שנפסק עבור פרסום זה. המערער יישא בהוצאות בסך 1,500 ש"ח לכל משיב.