הנתבעת תפצה את עורך דינה לשעבר לאחר שטענה להונאה בדוא"ל ששלחה גם לשותפו (פסק-דין, שלום אשדוד, השופט יהודה ליבליין):

העובדות: התובע, עו"ד במקצועו, תבע בני-זוג על כך שלא שילמו את שכר טרחתו עבור שירות משפטי שהעניק להם. התובע טען בנוסף כי לאחר שהנתבעים סירבו לשלם את שכרו, עוולה כלפי הנתבעת 2 בלשון הרע, שעה שכתבה בדוא"ל, שנשלח גם לשותפו, כי ביצע הונאה כלפי בני-הזוג. הנתבעים חלקו על סכומי שכר הטרחה להם טען התובע. הנתבעת טענה כי לא ביצעה פרסום כלשהו, אלא הגיבה להודעתו של התובע, שכיתב בעצמו את שותפו בפנייתו אליהם.

נפסק: התובע זכאי לשכר ראוי עבור השירות המשפטי שהעניק לנתבעים, לאחר שהשקיע בכך שעות לא מעטות, בסך 6,000 ש"ח + מע"מ. הצדדים חלוקים בשאלה האם הנתבעת עוולה כלפי התובע בלשון הרע, שעה שכתבה "מבחינתי בוצעה כאן הונאה של עורך דין", וכיתבה את שותפו של התובע לדוא"ל. היות שהדוא"ל הגיע לתובע ולשותפו, אזי מדובר ב"פרסום" לפי חוק איסור לשון הרע. אין משמעות לעובדה כי אין היכרות בין הנתבעים לשותפו של התובע. האשמת עו"ד בפני שותפו ב"הונאה", היא במובהק "לשון הרע". אין לקבל את טענת הנתבעת כי לא היתה מודעת לכך ששותפו של התובע מכותב לדוא"ל, ורק לחצה על "השב" לדוא"ל ששלח התובע, ובו דרישת תשלום. בכתב הגנתה רשמה הנתבעת כי שלחה את תשובתה במכוון לשותפו של התובע, מתוך חובה מוסרית שראתה לכך. יש לדחות גם את הטענה לפיה עצם הלחיצה של "השב" מכתבת באופן אוטומטי את כל המכותבים לדוא"ל עליו מגיבים. קיימות אפשרויות שונות להשיב על דוא"ל, כשרק אחת מן האפשריות היא "השב" ואפשרות נוספת היא "השב לכולם". יש לדחות את טענת הנתבעת להגנת סעיף 13(5) לחוק. הנתבעת תפצה את התובע ב-12,500 ש"ח עבור עוולת לשון הרע. הנתבעים יישאו בהוצאות התובע בסך 10,000 ש"ח.