פיצוי של מעל מיליון ש"ח על פרסומי לשון הרע מפרופילים פיקטיביים בפייסבוק (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופט ד"ר מנחם רניאל):

העובדות: תביעה ותביעה שכנגד לפי חוק איסור לשון הרע, בטענות לפרסומי לשון הרע בפייסבוק. התובע (הנתבע שכנגד), חבר מועצת העיר קריית מוצקין ויו"ר האופוזיציה, עומד בראש תנועת "רוח חדשה בקריית מוצקין" ושימש בעבר כמנהל אגף התקשוב וההסברה בעיר. הנתבע 1 (התובע שכנגד) הוא עיתונאי ובתקופה הרלוונטית שימש כעורך המקומון "חדשות הקריות" ועוד. הנתבע 2 שימש כמנהל המחשוב בעיריית קריית מוצקין. התביעה העיקרית הוגשה בשל 45 פרסומים, שלטענת התובע הנתבעים פרסמו בפייסבוק במהלך קמפיין הכפשה שנוהל נגדו, כחלק מקמפיין הבחירות של ראש עיריית קריית מוצקין (חיים צורי). הפרסומים נעשו מפרופילים פיקטיביים שהתובע טען כי הנתבעים עומדים מאחוריהם. התביעה שכנגד הוגשה בשל 6 פרסומים שהנתבע טוען כי התובע אחראי לפרסומם. 

נפסק: כלל הפרסומים פורסמו ב"פייסבוק" ועונים להגדרת "פרסום" בסעיף 2 לחוק. פרסומים במרשתת כפופים לאיסורי לשון הרע. הפרסומים נגד התובע כוללים פרסומים הנוגעים לעבודתו בעירייה; פרסומים המייחסים לו עבירות פליליות, חקירות במשטרה, ניצול מעמדו ושימוש בכספי עמותה; ופרסומים אישיים כלפי התובע ומשפחתו. 45 הפרסומים כלפי התובע עונים להגדרת "לשון הרע" בחוק. השאלה העיקרית היא מי עומד מאחורי הפרופילים המזויפים. התובע הוכיח כי הנתבע 1 הוא המפרסם של כלל הפרסומים, מלבד ארבעה. לנתבע 1 לא עומדות הגנות חוק איסור לשון הרע. בחינת הפרסומים מלמדת על פרסום שיטתי וחסר ביסוס עובדתי, החוזר על עצמו בווריאציות שונות, כשחלק מהפרסומים עוסקים בעניינים אינטימיים ורגישים בחייהם הפרטיים של התובע ומשפחתו.

הפרסומים נעשו בתקופת הבחירות, כדי לפגוע בתדמית התובע בפני הציבור הבוחר, בלי לבחול במילים. הפרסום באמצעות מספר פרופילים הגדיל את תפוצת הפרסומים ותרם כביכול לאהדת הפוסטים על ידי שהפרופילים הפיקטיביים חיבבו או שיתפו זה את פרסומיו של זה. חלק מהפרסומים נעשו בדפים ממומנים על מנת שיופצו בצורה רחבה יותר. לכך יש לצרף את תוכנם הבוטה, המכפיש והפוגע של הפרסומים, שפורסמו על פני כשנתיים. כל אלה מבטאים בצורה מובהקת את חוסר תום ליבו של הנתבע 1 ואת כוונתו לפגוע בתובע בפרסומם. על הנתבע 1 לפצות את התובע בגין 35 פרסומים מתוך 41 פרסומים שהוא האחראי לפרסומם. אמנם לכל אחד מהפרסומים פגיעה שונה במקצת, אך אין טעם לקבוע פיצוי שונה לכל פרסום, אלא פיצוי ממוצע, בהתחשב בהיקף הפרסומים ותוכנם, הלוקח בחשבון גם את הכוונה שמאחוריהם. הנתבע 1 ישלם לתובע פיצוי ממוצע של 30,000 ש"ח לכל פרסום, ובסך הכל 1,050,000 ש"ח. 

הנתבע 2 אינו המפרסם של הפרסומים בגינם נתבע, אלא נטען שאחריותו לפרסומים נובעת מהעובדה ששימש כמנהל הקבוצה "קריית מוצקין - הבית שלנו". התובע לא פנה לנתבע 2 בבקשה שיסיר את הפרסומים מהקבוצה. כדי שהנתבע 2 ייחשב כמי שביצע עוולה של לשון הרע, כשאינו המפרסם הישיר, עליו להיות מעוול במשותף מכח סעיף 12 לפקודת הנזיקין, או להימנות עם הגורמים המנויים בסעיפים 11-12 לחוק איסור לשון הרע. לו היה התובע פונה לנתבע 2 בבקשה להסיר את הפרסומים, וזה היה נמנע מכך, ניתן היה לומר שהוא נחשב כמי שאשרר את הפוסטים, אך פניה שכזו לא נעשתה. בהעדר פנייה שכזו, גם לא הוכחה ידיעתו של הנתבע 2 על פרסומם. הנתבע 2 שימש כמנהל של הקבוצה, שהיא קבוצה פתוחה, ועל כן אין המנהל משמש כשומר במפתן "דלת" הקבוצה. מנהל הקבוצה חסר שליטה על הפוסטים המפורסמים בה ואין לצפות ממנו שיעמוד על המשמר. בידו רק להסיר את הפוסט לאחר שהועלה ונודע לו על כך. הוא אינו בגדר "עורך" או "מי שהחליט בפועל על הפרסום", בהעדר היכולת לשלוט בתכני הקבוצה המפורסמים בטרם פרסומם, ולא ניתן להטיל עליו את האחריות כ"אחראי לאמצעי התקשורת" – כהגדרתם בסעיף 11 לחוק. לפיכך, הנתבע 2, בתפקידו כמנהל הקבוצה, אינו חב בגין הפרסומים שפורסמו בה והתביעה נגדו נדחתה.

התביעה שכנגד - חמישה מהפרסומים עוסקים בפוסט של התובע, ולחמישה מקטעים מתוכו. מתקיים ביחס אליו יסוד הפרסום. אין לקבל את הטענה כי מדובר בחמישה פרסומים. חמשת הקטעים פורסמו בפוסט אחד. אין שחר לחלוקה לפיה כל משפט ייחשב כפרסום נפרד. הפרסום עונה על הגדרת "לשון הרע". אין מדובר בהבעת דעה בתום לב של התובע. גם תוכן הפרסום הנוסף (השישי) עונה להגדרת לשון הרע ואין מדובר בפרסום בתום לב. התובע יפצה את הנתבע 1 ב-30,000 ש"ח עבור כל אחד משני הפרסומים וסה"כ ב-60,000 ש"ח. הנתבע 1 ישלם לתובע הוצאות בסך 117,000 ש"ח. התובע יישא בהוצאות הנתבע 2 בסך 29,250 ש"ח.