תביעת לשון הרע על פרסומי פייסבוק כלפי חנות למכירת חיות מחמד (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט רפי ארניה):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובעת, המפעילה חנות לחיות מחמד, טענה כי הנתבעים הכפישו אותה. הנתבע 1 העלה פוסט בקבוצת פייסבוק בדבר מכירת כלבים בחנות התובעת, בהמשך לביקורו בחנות. הנתבעת 2, שנחשפה לפוסט, פרסמה פוסט משלה בקבוצת פייסבוק נוספת. הנתבעים טענו כי הפרסומים אינם עולים כדי לשון הרע וכי עומדות להן הגנות חוק איסור לשון הרע.

נפסק: פרסום הנתבע 1 - בחלק הראשון של הפרסום ציין הנתבע כי בחנות כלואים גורים בתוך כלובים קטנים וכי מדובר במראה עצוב. הדברים אינם עולים כדי לשון הרע. מדובר בהתרשמות אישית של הנתבע שתיאר את תחושותיו הסובייקטיביות בעקבות הביקור בחנות. הנתבע לא ייחס לתובעת מעשים חמורים העלולים להשפיל, לבזות או לפגוע בה. גם חלקו השני של הפרסום אינו עולה כדי לשון הרע. מדובר באמירות כלליות שלא הופנו ספציפית לתובעת, והן בגדר הבעת עמדה של התובע לפי אמונתו וצו מצפונו. אין בהם משום משום קביעת עובדה. דין התביעה נגד הנתבע 1 להידחות.

פרסום הנתבעת 2 - התובעת הוכיחה כי פרסום זה עולה כדי לשון הרע. התובעת הוצגה בפרסום באור שלילי, כמי שמתעללת בבעלי חיים ומחזיקה בהם בתנאים קשים ואכזריים. הנתבעת 2 אף מייחסת לה התנהגות עבריינית. מדובר בהאשמות קשות וחמורות המטילות דופי במקצועיות התובעת ובקשר ליחסה לבעלי חיים. האמור בפרסום השני אינו הבעת דעת אישית של הנתבעת על המתרחש בחנות, אלא עולה כדי קביעת עובדה. הנתבעת לא הוכיחה כי עומדת לה הגנת אמת בפרסום. אין מדובר בזוטי דברים, וזאת לאור היקף תפוצת הפרסום השני, אופיו ותוכנו ובשים לב לתחום עיסוקה של התובעת, המהווה מקור פרנסתה. הנתבעת תפצה את התובעת ב-50,000 ש"ח וכן בהוצאות התובעת.