האם לתובעים זכויות יוצרים בתלוש השכר? (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטת אילת דגן):
העובדות: התובעת היא חברה שהקים המנוח, שהתובעים 2-4 הם יורשיו. התובעת עסקה במתן שירותי הפקת תלושי שכר. הנתבעת מספקת פתרונות תוכנה לניהול ארגונים, כגון הפקת תלושי שכר. התובעים טענו כי בשנת 2002, לאחר שהתובעת הזמינה מערכת שכר מהנתבעת, הבין המנוח כי תלוש השכר אינו תואם לצרכיו, ופיתח תלוש שכר חדש, תוך יצירת יצירה מוגנת. התובעים טענו כי המנוח סיכם עם הנתבעת על הטמעת התלוש שפיתח בתוכנה שלה, כנגד תשלום. לטענתם, הנתבעת מכרה רישיונות שימוש בתוכנה, אך לא שילמה למנוח, תוך הפרת ההסכמות, עשיית עושר ולא במשפט, והפרת זכויות יוצרים.
הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי אין לתובעים מידע על ההתקשרות בזמן אמת וכי ההסכמות הנטענות הן פרי דמיונם. הנתבעת טענה כי המנוח מעולם לא טען לזכות יוצרים וכי הגשת התביעה לאחר 20 שנים גרמה לה לנזק ראייתי חמור. לטענה, סיפקה לתובעת רישיון שימוש בלבד בתוכנת השכר; המנוח לא פיתח מאום; והנתבעת סירבה להצעותיו לשפר את התוכנה. הנתבעת טענה עוד כי רוב בקשות המנוח לשינוי תלוש השכר התבססו על תלוש שכר של "אל על".
נפסק: דין התביעה להידחות. התביעה נשענת על 2 אדנים: טענה להפרת הסכמה לתשלום עמלה עבור כל תלוש שתנפיק הנתבעת; וטענה לזכות לפיצוי לפי דין בשל הפרת זכות יוצרים. אשר לעילה החוזית, התובעים טענו כי בין המנוח לנתבעת נכרת הסכם (שאינו בכתב), בו הוסכם שהתובעת תשלם עבור הטמעת התלוש בתוכנת הנתבעת, ובתמורה לכך כל לקוח שישתמש בתלוש זה יזכה את המנוח בתשלום. טענה להפרת חוזה היא טענה מתחום דיני החיובים, שההתיישנות בגינה (ס' 5 לחוק ההתיישנות) היא שבע שנים מיום יצירת העילה. העילה נולדה בשנת 2004 עת הגיעו הצדדים להסכמות שנטענו, ולכל המאוחר בשנת 2008 עת פנה המנוח לנתבעת במכתב. התביעה התיישנה לכל המאוחר בשנת 2015, אך הוגשה בשנת 2019. חלה התיישנות על העילה החוזית.
יש לדחות את טענת התובעים כי בשל העובדה שגילו באקראי מסמכים תומכים, שאיפשרו להם להגיש תביעה, יש למנות את תקופות ההתיישנות מגילוי זה. העובדה שבנו של המנוח מצא מסמכים בבוידעם רק בשנת 2016, שש שנים לאחר שאביו הלך לעולמו, אינה עונה על דרישת ה"סיבות שאינן תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה לגלותם". גם אז התמהמהו התובעים עד שנת 2019. אין מדובר בהפרה המתחדשת מידי יום, מקום בו הנתבעת מעולם לא הכירה בקיומו של הסכם. גם לגוף הדברים, נותרו טענות התובעים בגדר תיאוריות וספקולציות נטולות ביסוס ראייתי. התובעים לא הרימו את הנטל להוכחת תביעתם בעילה זו [לעיון - החלטת ביניים בתיק באשר לבדיקת קובץ WORD במחשבי הנתבעת].
אשר לעילת זכות היוצרים - בשום שלב מעת שבוצעו ההתאמות בתלוש השכר ועד ניתוק הקשר בין המנוח לנתבעת, מעולם לא טען המנוח שפיתח יצירה המקנה לו זכות יוצרים לפי דין (להבדיל מטענה לזכות כספית בגין הסכם). טענה זו נהגתה על ידי יורשיו. בעילה זו לא קיימת התיישנות אך קיים שיהוי ניכר. שיהוי זה גרם לכך שבמהלך למעלה מ-15 שנים מערכות המחשוב של הנתבעת אינן אותן מערכות והעובדים שעבדו בשעתו אינם בשליטת הנתבעת. מחדל זה שגרם לנזק ראייתי צריך לפעול לרעת התובעים שיצרו אותו. אין לקבל את טענות התובעים להפרת זכויות יוצרים, לא במישור העובדתי ולא ביישום המצב הנורמטיבי על המקרה.
אין חולק כי המנוח ביקש שינויים והתאמות כאלה ואחרים ואלו נערכו לבקשתו בתשלום. עוד הוכח כי הנתבעת נוהגת לבצע שינויים לבקשות לקוחותיה, שינויים שמוטמעים בתוכנה שלה ועומדים לטובת כלל הלקוחות. התובעים לא הוכיחו שהמנוח היה אחראי לפיתוח התלוש. אין בנמצא כאמור סקיצות שילמדו מהי אותה יצירה. כל שהתובעים הוכיחו הוא שהיתה סדרת התכתבויות בין המנוח לנתבעת ,בה ביקש המנוח התאמות שונות והנתבעת סיפקה את ההתאמות בתשלום. עצם העובדה שנערכו שינויים לבקשתו אינה יוצרת כשלעצמה תלוש חדש שיש בו זכות קניינית בלעדית, כפי שתלוש אל־על לא יצר בלעדיות לאל־על. הוכח כי התוכנה שייכת לנתבעת והשימוש ניתן בהתאם לרישיון לכלל הלקוחות.
מאחר והנתבעת שילבה בתוכנה שלה את כלל ההתאמות שביצעה עבור כלל לקוחותיה, המנוח נחשף לתלוש השכר של אל־על וביקש לשלב רכיבים מתלוש השכר הזה שבתוכנה לתלוש שלו וכך נעשה. המנוח לא פיתח ויצר תלוש חדש ומקורי לטובת התוכנה. ההתאמות לא עונות להגדרת יצירה מקורית וחדשנית, שכן התבססו על תלוש קיים של אל־על שיושם גם ביחס ללקוחות אחרים של הנתבעת. לתלוש, שהוא פלט בלבד, אין קיום ללא המודול. המודול הוא רכיב (פונקציית משנה בתוכנת המחשב) שאין לו קיום ללא התוכנה הבסיסית. כל אלה בבעלות הנתבעת. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסך 45,000 ש"ח.