עו"ד אינה זכאית לשכר ראוי על שימוש בתמונותיה ושמה באתר המשרד (פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופטת מירב קליימן):

העובדות: התובעת, שעבדה כעו"ד במשרד הנתבע, עתרה לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתה וסיומה, ולפיצוי ברכיבים שונים ובכלל זאת התעמרות, הוצאת לשון הרע ושימוש בתמונותיה ובשמה באתר האינטרנט של המשרד.

נפסק: הנתבע יפצה את התובעת ב-5,000 ש"ח בגין אי-מסירת הודעה לעובד. התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי היתה הסכמה לחלוקת שכ"ט בתיק שבמחלוקת בין הצדדים. התובעת לא הביאה מידע על ההקשר, הטון, הנסיבות או הפורום בו נאמרו הדברים שהיא טוענת כי הם לשון הרע כלפיה, לכן לא ניתן לקבוע האם אלו אכן עולים כדי פרסומי לשון הרע. התובעת לא הוכיחה כי הנתבע יצר סביבת עבודה מינית במשרד ולא הוכיחה התעמרות בעבודה. התמונה שהציג הנתבע  לצוות המשרד הוצגה כחלק ממכלול תמונות טיול שהראה הנתבע לצוות, שלא בהקשר מיני, מבלי לערוך סינון מקדים ומבלי שאיש, לרבות התובעת, סבר בזמן אמת כי מדובר במעשה פוגעני או מטריד. בכל הנוגע להודעת הוואטספ בה כינה הנתבע את התובעת ואחרת "פצצות שוות", הרי שעיון בתכתובת המלאה בקבוצת המשרד מעלה כי מדובר בשיח מבודח שהתפתח בעידוד התובעת ובשיתוף פעולה מצדה, כאשר אף לגרסתה הדברים נאמרו בעקבות הערה עוקצנית שלה כלפי הנתבע. סגנון ההתקשרות בין הצדדים בזמן אמת היה מקובל על שניהם. התקבלה גרסת הנתבע אשר לנסיבות סיום העסקתה של התובעת במשרד. התובעת הסכימה בזמן אמת על סיום העסקתה ועל כן לא היה מקום לזמנה לשימוע ואין הצדקה לתשלום פיצויים על פיטורים שלא כדין. 

התובעת טענה כי לאחר פיטוריה ואף שדרשה זאת מספר פעמים, הנתבע לא הסיר את שמה, תמונותיה וקורות החיים שלה מאתר האינטרנט שלו ועשה בהם שימוש פסול. דין התביעה לפיצוי ברכיב זה להידחות. הטענה לזכויות יוצרים של התובעת בתמונות אינה ממין הענין, שכן זכות יוצרים מוענקת ליוצר היצירה ואין טענה כי התובעת צילמה את התמונות או כי קיימת לה זכות כלשהי בהן כיוצרת. אשר לטענה של פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות, הרי שהתובעת לא הוכיחה את יסוד מטרת הרווח בשימוש בשמה ותמונותיה, להבדיל ממחדל בדמות אי-עדכון האתר. התובעת אף לא הוכיחה את זכאותה לגמול שעות נוספות. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 10,000 ש"ח.