אין מקום להטיל אחריות על הנתבע עבור ביקורות בגוגל ביזנס שפרסמו חבריו ועוקביו (פסק-דין, שלום ת"א, השופט רון גולדשטיין):

העובדות: תביעת לשון הרע שעילתה בפרסומים ברשת על תספורת שביקש הנתבע לבצע לכלבו במספרת הכלבים של התובעים. התובעת 1 מפעילה רשת מספרות לחיות מחמד והתובע 2 הוא מנהלה. הנתבע הוא לקוח לשעבר של התובעת. התובעים טענו כי ביקור של הנתבע, רעייתו וכלבו במספרה, הסתיים ללא תספורת לכלב ובהטחת האשמות. התובעים טענו, בין היתר, כי בהמשך לכך החל הנתבע במסע "ביוש" נגדם בדרך של פרסומים מכפישים בפייסבוק וב-Google Business, לרבות מחשבונות פיקטיביים ומחשבונות של צדדים שלישיים שהם חבריו. הנתבע דחה את טענות התובעים וטען, בין היתר, כי פרסומיו בגוגל ובפייסבוק הם אמת וביקורת לגיטימית על עסקם של התובעים, שאינה לשון הרע. הנתבע טען עוד כי מעולם לא שידל איש לכתוב ביקורת שלילית על התובעים.

נפסק: בכל הנוגע לפרסומי צדדים שלישיים, התובעים טענו כי הנתבע שידל את אותם צדדים לפרסם נגדם ביקורות שהן לשון הרע. העיקרון הרגיל הוא כי אדם אחראי למעשיו, ואין הוא אחראי למעשי הזולת. בעניין אליאסי [רע"א 2030/22] נקבע כי על-מנת שתקום אחריות כמשדל מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין, בקשר עם פרסום דברים בידי אחרים (שנטען כי הם לשון הרע), צריכים להתקיים 3 תנאים: תרומת המשדל היא לביצוע מעשה עוולה אסור ולא לביצוע בלתי נאות של מעשה מותר; המשדל חייב להיות בעל יסוד נפשי של כוונה או של מודעות לביצוע העוולה; מתקיים קשר סיבתי בין פעולת השידול לבין העוולה שבוצעה. התובעים לא הוכיחו יסודות אלה וכלל לא הוכיחו כי התקיים שידול כלשהו מצד הנתבע. אשר לעובדה כי אותם מפרסמים הם חבריו של הנתבע בפייסבוק, הרי שלא די בעצם קיומו של קשר כזה או אחר בין פלוני לאלמוני, כשלעצמו, כדי לבסס, במאזן הסתברויות, הוכחה כי אלמוני שידל את פלוני לפרסם דבר מה על אדם אחר. התובעים לא זימנו לעדות את מי מהצדדים השלישיים. אין מקום להטיל אחריות על הנתבע בגין ביקורות שפורסמו בגוגל ביזנס על-ידי צדדים שלישיים. השערת התובעים כי הביקורות שנכתבו מהחשבונות הפיקטיביים פורסמו על-ידי הנתבע, לא נתמכה בראשית ראיה.

אשר לפרסומי הנתבע בפייסבוק ובגוגל (הן המילוליות והן מתן ציון של כוכב אחד מתוך חמישה): השאלה מתי ביטויי גנאי כגון "גנב", "שקרן", "זבל של מקום" ו-"מגעיל", ייחשבו ללשון הרע היא תלוית הקשר, בדומה למבחן החל בקשר לגידופים וקללות. לא כל התבטאות סרת טעם עולה כדי לשון הרע. יש לראות את פרסומי הנתבע משום לשון הרע. הפרסומים נעשו בדף הפייסבוק העסקי של התובעים ובעמוד בו מנוהל דף העסק שלהם בגוגל ביזנס. משמעות הפרסום היא שהשירות הניתן על ידי בעל העסק הוא גרוע וללא יחסי אנוש נאותים, עד כדי קבלת תחושת גועל. פרסום כזה עלול לגרום נזק רב לעסק, ואין ספק שהוא נכנס לחלופות סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. לא עלה בידי הנתבע לצלוח את המשוכה הראשונה של הגנת ה"אמת בפרסום" ולהוכיח שמקצת הדברים שפורסמו הם "אמת".

בכל הנוגע לביקורות שפרסום הנתבע באתר גוגל ביזנס, עומדת לו הגנת תום הלב. ביחס לדברי ביקורת אלה, הנתבע פרסם את הביקורת בתום-לב, שלא מתוך כוונה להעליל על התובעים אלא מתוך הדעה, שנתגבשה אצלו, לגבי האופן שבו טופל כלבו במספרה. מדובר בביקורת עניינית, שאף אם נוסחה בשפה בוטה מעט, היה בה די מלל המאפשר להבין את ההקשר הרחב של הדברים ואת הרקע לפרסום דבר הביקורת, שהושמע בזיקה לשירות שניתן על-ידי התובעים. פרסומי הנתבע בפייסבוק (שלוש תגובות) אינם יכולים לחסות תחת הגנה זו. דברים אלה אינם ביקורת צרכנית לגיטימית. מדובר בהתבטאויות משתלחות הנעדרות את היסוד של ביקורת צרכנית. יש לפסוק פיצוי על הצד הנמוך, הן משום שהנתבע מחק את התגובות הללו יומיים לאחר פרסומן והן משום שהתובעים לא טענו לנזק שנגרם להם מהפרסומים בפייסבוק. הנתבע יפצה את התובעים ב-5,000 ש"ח. תביעת התובעים נדחתה לגבי מרבית הפרסומים והם אילצו את הנתבע להעמיד הגנה יקרה מהדרוש. התובעים יישאו בהוצאות הנתבע בסך 5,000 ש"ח, כך שחיובי הצדדים התקזזו.