דרישה לחדול מפרסום פוסטים ברשתות החברתיות היא מרחיקת לכת (החלטה, שלום ת"א, השופט רון גולדשטיין):

העובדות: בקשה למתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, שיורה למשיב להימנע מלהטריד את המבקש; לאיים עליו; לבלוש אחריו; ליצור עמו קשר כלשהו; להימצא בקרבתו; ולפרסם ברשתות חברתיות כל פרסום בגנותו. המבקש הוא פרופסור לרפואה המשמש לעיתים כעד מומחה בתביעות רשלנות רפואית. ברקע לבקשה טענות שמעלה המשיב כלפי המבקש, כמו גם כלפי רופאים מומחים אחרים, ועורכי דין המייצגים בהליכים נזיקיים, בדבר קנוניה של חוות הדעת כפולות.

נפסק: האירועים מחודש מאי הם הטרדה מאיימת כמשמעות החוק. מדובר בפעולה חוזרית ונשנית, שאף מחמירה, ונדמה כי המשיב אינו מתכוון לחדול מכך. המבקש לעומת זאת אינו דמות ציבורית; הוא אדם פרטי שלמשיב אין כל זכות לעקוב אחריו באופן חוזר ונשנה, מבלי הפסק, או לבוא עמו בדברים. אין מקום למתן צו שיאסור על המשיב לפרסם על המבקש פרסומים ברשתות החברתיות. מקובלת על ביהמ"ש הגישה שלפיה מדובר בבקשה שבמהותה היא ניסיון לעקוף את המגבלות הקבועות בחוק איסור לשון הרע. סעד האוסר מראש פרסום הוא מרחיק לכת וגם אם קיים פתח המאפשר מתן צו שכזה בדיון לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, הרי שמדובר בפתח צר. לא עלה בידי המבקש להראות כי בשל ה"אפקט" של עצם הפרסומים עליו ברשתות החברתיות, להבדיל מתוכנם, יש עילה למתן צו שיאסור פרסום כאמור במבט צופה פני עתיד [עניין ברק - רע"א 6861/22; עניין לופט - ה"ט 51167-01-23; עניין מנדל - ה"ט 21347-04-22].