התקבלה תביעת שוטר על פרסומים מכפישים בפייסבוק בעקבות אכיפת מגבלות הקורונה (פסק-דין, שלום ב"ש, השופטת רחלי טיקטין עדולם):

העובדות: תביעת שוטר בשל פרסום לשון הרע נגדו ברשתות החברתיות. התובע הוא שוטר ששירת בתחנת אופקים. הנתבע היה תושב העיר אופקים. התובע היה אמון, בין היתר, על אכיפת הנחיות של משרד הבריאות והחקיקה שהתוקנה בשל נגיף הקורונה. התובע נתן לנתבע דו"ח על הפרת הנחיות הקורונה, בשל יציאה מהעיר למטרה שאינה חיונית (הדו"ח בוטל לבסוף בעקבות בקשה שהגיש הנתבע למשטרה). לאחר המפגש בין הצדדים פרסם הנתבע פוסט בעמוד הפייסבוק שלו, אליו צורף סרטון שצילם. הפוסט עורר מספר לא מבוטל של תגובות, אליהן הגיב הנתבע, שבגינן הוגשה התביעה. התובע טען, בין היתר, כי פרסומים אלה מכפישים והוצאת דיבה כלפיו. הנתבע טען, בין היתר, לאירועים קודמים בין הצדדים שהיוו בסיס להתכלות התובע אליו. 

נפסק: דין התביעה להתקבל. אמנם היה היה על התובע להציג גם את הפוסט המקורי, כרקע לפרסומים הנתבעים שנרשמו בהמשך וכתגובה לפוסט זה, אולם אין בכך משום הסתרה זדונית וחסרת תום-לב, כטענת הנתבע, שיש בה כדי להביא לדחיית התביעה. לא היה צורך להראות את כל שלל התגובות לפוסט, אלא רק את אלו הרלוונטיות לתביעה. אין מקום לדחות את התביעה משום שהאירועים הקודמים בין הצדדים לא הוזכרו בה. התובע הוצג בתגוביות כשוטר עבריין, שהפסיד כבר בביהמ"ש על אלימות מצדו כלפי הנתבע, וכשוטר שקרן שנתן דו"ח קורונה מתוך נקמה. יש באמירות כאלה כדי להשפיל את התובע, לשימו למטרה לשנאה ולבוז בעיני הקוראים, לבזותו בשל מעשים והתנהגות המיוחסת לו, ואף לפגוע במעמדו או במשרתו הציבורית. אין מדובר בקללות ובגידופים סתם, כי אם באמירות המייחסות לתובע התנהגות שאינה הולמת עד לכדי התנהגות עבריינית ונוכלות, במסגרת תפקידו הציבורי כשוטר. האמירות הן לשון הרע לפי החוק. הגנת החסינות בגין דיווח נכון והוגן על הליך משפטי לא חלה על הפרסומים. לא עלה בידי הנתבע להוכיח את נכונות הפרסום, כאשר התמונה אותה ניסה להציג בפרסום לא הוכחה כלל. באמצעות הפרסום ביקש הנתבע לפגוע בתובע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים בסעיף 15 לחוק. הפרסומים אינם חוסים תחת הגנת תום הלב. הנתבע יפצה את התובע ב-25,000 ש"ח ויישא בהוצאות בסך 11,700 ש"ח.