די היה בהודעת הסירוב של המשיב על-מנת לענות לדרישות חוק הספאם (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בבת-ים [ת"ק 7247-01-23], שקיבל את תביעת המשיב נגד המבקשת לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בתביעתו טען המשיב כי המבקשת, המפעילה אתר סחר אלקטרוני, שלחה לו מסרונים שיווקיים בניגוד לחוק, וחרף בקשותיו להסרה. ביהמ"ש קמא קבע, בין היתר, כי ההודעות הן "דבר פרסומת", וכי היה על המבקשת לאפשר למשיב את ההסרה בדיוק בדרך בה הוא קיבל את ההודעות, ולא על דרך הפנייה למספר טלפון אחר. ביהמ"ש קמא קבע כי המבקשת תפצה את המשיב ב-12,000 ש"ח עבור הודעות שנשלחו לפני מכתב ההתראה וב-16,000 ש"ח עבור ההודעות שלאחר מכתב ההתראה. מכן בקשת רשות הערעור. 

נפסק: דין בקשת רשות הערעור להידחות. רשות ערעור על פס"ד של בית משפט לתביעות קטנות, ובכלל זה בתביעות מכוח חוק התקשורת, ניתנת במקרים חריגים במיוחד. במקרה זה אין הצדקה לחרוג מהכלל. אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים והמחלוקת תחומה לאופן הסרת המשיב מרשימת התפוצה. בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, בימ"ש קמא צדק כשקבע כי היה די בהודעות הסירוב של המשיב על מנת לענות לדרישות החוק. המשיב בחר לשלוח למבקשת הודעת סירוב בדרך שבה שוגר אליו דבר הפרסומת. ביהמ"ש קמא מצא את הסבר המשיב משכנע באשר למדוע עמד על זכותו שלא להשתמש בדרך של משלוח הודעת טקסט למספר שאינו מכיר, ובהתאם לכך בחירתו באופן משלוח הודעת הסירוב נעשתה בתום לב. המבקשת לא היתה רשאית להתעלם מהודעות ההסרה של המשיב. נושא גובה הפיצוי מסור לשיקול דעת הערכאה הדיונית ורק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בעניין גובה הפיצוי. אין מקום להתערבות כזו במקרה זה. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 4,000 ש"ח.