תביעת לשון הרע שעניינה מחלוקת בין מתנגדי חיסונים ותומכי חיסונים בתקופת מגפת הקורונה (פסק-דין, שלום בת-ים, השופטת רונית אופיר):

העובדות: תביעת לשון הרע שעניינה מחלוקת בין מתנגדי חיסונים ותומכי חיסונים בתקופת מגפת הקורונה. התובע, אורתופד וד"ר לרפואה, הציג עמדה המתנגדת לכפיית "התו הירוק" ולחיסון ילדים, אך אינו מתנגד לחיסון מבוגרים. הנתבע, פעיל חברתי ופוליטי, הציג עמדה התומכת בחיסונים. ברקע לפרסומי התביעה עמדה פטירתו ממחלת הקורונה של אחד מהפעילים הבולטים בהתנגדותם לחיסונים. אותו פעיל הכיר את התובע וביקש את עצתו כרופא וכחבר ביחס לטיפול שהוצע לו בביה"ח.

בהמשך לפטירת הפעיל נבדקה טענה לכאורה של התערבות בטיפול בו מצד התובע ואח'. נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות מצא כי לתובע לא קמה אחריות כלשהי לפטירתו של הפעיל. הפרסומים ברשתות החברתיות, שהתובע טוען כי הם לשון הרע כלפיו, נעשו על רקע אותה בדיקה וקודם לסיום בירורה. בין היתר כינה הנתבע את התובע "רוצח". הנתבע טען כי הפרסומים אינם "לשון הרע" לצורך חוק איסור לשון הרע וכי הם חוסים תחת הגנות החוק.

נפסק: אין מחלוקת כי מדובר ב"פרסום" לצורך החוק והמחלוקת היא האם הפרסומים הם "לשון הרע". התובע טען כלפי השימוש בביטוי "רוצח" והאחריות שיוחסה לו למותו של הפעיל. אין מחלוקת כי הביטוי "רוצח" ביחס לתובע אין בו קביעה עובדתית כי התובע נקט מעשה אקטיבי של רצח נגד הפעיל. הנתבע טען כלפי התובע כי הוא "רוצח" משום שייעץ לפעיל עצות רפואיות מרחוק, מבלי לבדוק אותו. מדובר בביטוי מטאפורי, מוגזם ובוטה, שמשתמעת ממנו אחריותו של התובע למותו של הפעיל בגין העצות שייעץ לו. האדם הסביר הקורא את הפרסום מבין כי אין מדובר בקביעת עובדה לפיה התובע ביצע מעשה אקטיבי של רצח; אלא בדעתו הבוטה של הנתבע לפיה התובע, יחד עם רופאים אחרים, ייעצו לפעיל עצות רפואיות שבסופו של יום הביאו למותו. פירוש זה מובן גם על רקע חלקו השני של הפרסום השני. בחינת הקשר הדברים הכולל, מיהות התובע ומהות הפרסום אף הם מחזקים את המסקנה כי מדובר בהבעת דעה. הפרסום השני נעשה בתגובה לפרסום של התובע בטוויטר, לפיו משרד הבריאות הדליף לתקשורת האשמה שכביכול התובע ורופאים אחרים אחראים באופן כלשהו למות הפעיל. התובע פעיל ברשתות החברתיות ומתנגד לכפיית "התו הירוק". דעות התובע ביחס למדיניות משרד הבריאות בכלל וביחס לחיסוני הילדים הושמעו בפלטפורמות השונות בצורה נחרצת, בוטה וברורה.

התובע גם הוא לא בחל בשימוש בשפה בוטה על מנת להעביר את מסריו. התובע אומנם אינו איש ציבור, אך העמיד עצמו כנושא דגל ההתנגדות לכפיית "התו הירוק" ולחיסון ילדים. הפרסום מהווה ביקורת על עמדתו של התובע ביחס לאמצעים שיש לנקוט בהתמודדות עם מחלת הקורונה. האדם הסביר, ובפרט האדם הסביר אשר שחי באותה תקופה וספג את המחלוקת העזה ששררה בין מתנגדי החיסונים ותומכי החיסונים ביחס למדיניות משרד הבריאות, מבין היטב כי מדובר בהבעת דעה, בוטה ומשתלחת, אבל דעה המהווה ביקורת על מעשיו של התובע והשקפתו ביחס לאמצעים שיש לנקוט בהתמודדות עם המחלה. הפרסומים הם בבחינת הבעת דעה של הנתבע על התובע ועל מעשיו. בנסיבות המקרה, בשים לב לפולמוס הציבורי החריף שהתחולל, שבמסגרתו גם התובע לא שקל את מילותיו ולא היסס להשתמש בביטויים בוטים וחריפים, יש למתוח את גבולות השיח וחופש הביטוי ולקבוע כי אין מדובר בלשון הרע כמובנה בחוק ובפסיקה. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט בסך של 6,000 ש"ח.