העובדה שגורם אנונימי תייג את התובע בפוסט פייסבוק אינה מלמדת על שיתוף פעולה ביניהם (פסק-דין, שלום עפולה, השופט ויסאם חיר):

העובדות: תחילת ההליך באירוע בו הגיע הנתבע 2 למשרדו של התובע, עו"ד במקצועו, בדרישה כי ישיב לו סכום ששילם לו כשכ"ט עבור ייצוג בהליכים משפטיים. הטונים במפגש עלו והוא הסתיים בהתערבות משטרתית. בהמשך התובע פרסם בעמוד הפייסבוק שלו פוסט בקשר לאירוע. הנתבעת 1, עו"ד במקצועה וקרובת משפחתו של הנתבע, הגיבה לפוסט והתנהלו חילופי תגובות בין הנתבעת לתובע, שכלל גם תגובות של אנשים נוספים, מחשבונות מזוהים ושאינם כאלה. התביעה כללה כ-20 נתבעים, אך כולם נמחקו למעט הנתבע, הנתבעת, ונתבעת מס' 17 (אפרת). תביעת התובע היא בעילת לשון הרע כלפי שלושת הנתבעים. אפרת תבעה את התובע בתביעה שעילתה לשון הרע, פגיעה בפרטיות והפרת זכות יוצרים. הנתבעת תבעה את התובע בתביעה שעילתה פגיעה בפרטיות ולשון הרע.

נפסק: תביעת התובע נגד הנתבעת - כתיבת "פוסטים" ותגובות בפייסבוק היא "פרסום" כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע. הנתבעת פרסמה לשון הרע כלפי התובע. הטחת אשמה נגד עו"ד שקיבל שכר טרחה ולא סיפק את השירות המשפטי והמקצועי הנדרש ממנו, ועוד, פוגעות בשמו הטוב של עוה"ד ובמשלח ידו. עם זאת, הוכח שתוכן הפרסום אמת וככל שיש אי דיוקים, הרי שהם בפרטי לוואי ואין בהם פגיעה של ממש. לעניין קיומו של עניין ציבורי לפרסום, הפרסום נעשה כתגובה לפרסום יזום של התובע. העניין הציבורי נבע מפעולה שנקט התובע עצמו. התובע טען גם לפרסום לשון הרע על ידי הנתבעת באמצעות צדדים שלישיים או חשבונות אנונימיים. לא ניתן לזקוף לחובת הנתבעת פרסומים של צדדים שלישיים בשר ודם, גם אם הם בני משפחה שלה או חברים קרובים. הנתבעת אחראית למעשיה ופרסומיה. היא אינה אחראית לפרסומים שונים של צדדים שלישיים. לא הוכח כי אותם צדדים שלישיים הופעלו על ידי הנתבעת. התובע אף לא הציג ראיות כלשהן לתמיכה בטענות כי הנתבעת עומדת מאחורי חשבונות הפייסבוק האנונימיים או כי יש לה קשר לפרסומים מהם. התביעה נדחתה.

תביעת הנתבעת נגד התובע - הנתבעת טענה למתקפת שיימינג בפייסבוק נגדה, שכללה מאות פרסומים במשך שנים, לרבות פרסומים של התובע מחשבונו האישי ופרסומים אנונימיים שהתובע הכחיש כל קשר אליהם. התביעה כללה 4 פרסומים שאין חולק שהתובע פרסם. הפרסומים הם לשון הרע. אין מדובר בזוטי דברים ואין תחולה להגנת אמת בפרסום. ארבע הפרסומים הביאו לחשיפה לא מבוטלת משך לפחות כחודש. תוכן הפרסומים קשה, משפיל ופוגע הן בתכונותיה האישיות של הנתבעת והן ביכולותיה המקצועיות. התובע יפצה את הנתבעת ב-70,000 ש"ח עבור הפרסומים מחשבונות הפייסבוק שלו ויישא בהוצאות בסך 10,000 ש"ח. לגבי הפרסומים האנונימיים, שהם פרסומים פוגעניים מאוד. חלק מהפרסומים נעשו תוך שיתוף או תיוג דף הפייסבוק של התובע. העובדה כי חשבון פייסבוק נוהג לתייג את התובע בפוסטים אינה מלמדת על שיתוף פעולה ביניהם. לא הוכח כי תיוג דורש את הסכמת הגורם המתויג. הראיות שהוצגו מקימים חשד לא מבוטל שהתובע עומד מאחורי חשובונות הפייסבוק המכפישים, אך החשד נותר בגדר חשד בלבד ויש לדחות את התביעה ביחס לפרסומים אלה.

תביעת התובע נגד אפרת (הנתבעת 17) - יש לדחות את טענת אפרת כי הפרסום נעשה מפרופיל מזויף שלא נפתח על-ידה, שנטענה בעלמא. אפרת לא הפריכה את ראיות התובע כי ביצעה את הפרסומים שיוחסו לה. שיתוף של פרסום הוא פרסום של המשתף. לגבי שניים מהפרסומים נכתב כי אפרת שיתפה סרטון של צד שלישי. הסרטון לא הוגש ולא הוכח שפרסומו או תוכנו הם לשון הרע. לעניין הפרסום הנוסף ("חלאת אדם"), לאור הקשר הפרסום, שנעשה בתגובות של גולשים אחרים, הרי משמעות הפרסום היא גידופים, קללות ושפה רדודה ונמוכה. אין מדובר בפרסום לשון הרע. התביעה נגד אפרת נדחתה.

תביעת אפרת נגד התובע - אפרת טענה כי התובע פרסם נגדה לשון הרע מחשבון הפייסבוק האישי שלו וכן מחשבון פיקטיבי. הפרסום "ליאת שניצל דניאל" שביצע התובע אינו לשון הרע, אף שמדובר באמירה שיש בה לעג מסוים. כך גם לגבי הביטוי "באה לבכות לי". לעומת זאת, לייחוס תכונה של הלשנה, בביטוי "הסכימה להלשין על אחרים בקנוניה", מתקיים יסוד לשון הרע, אך עומדת לתובע הגנת אמת בפרסום לגביו. אין ממש ברכיב התביעה לגבי הפרסום של התובע בו הציג תמונה של אפרת, בעלה ובנה (שהעתיק ככל הנראה מהפרופיל של אפרת). אפרת פרסמה את התמונה ולכן אין מקום לטענה של פגיעה בפרטיות. לעניין הטענה להפרת זכות יוצרים, כלל לא ברור מי צילם את התמונה ובנסיבות הענין מדובר בזוטי דברים. לא הוכח כי התובע אחראי לפרסומים מהעמוד הפיקטיבי. תביעת אפרת נגד התובע נדחתה.

תביעת התובע נגד הנתבע - תביעה זו הוגשה בשל האירוע במשרדו של התובע והדברים שצעק הנתבע ממרפסת המשרד ברחוב ראשי בעיר. מתקיים ביחס אליו הן יסוד הפרסום והן יסוד לשון הרע. הנתבע יפצה את התובע ב-12,000 ש"ח.