היה על הנתבעת לשקול כי מדובר במחלוקת צרכנית לגיטימית, ולא בכזו המגיעה לכדי רמאות (פסק-דין, שלום אשקלון, השופטת אורית חדד):

העובדות: תביעת לשון הרע בשל 2 פרסומים של הנתבעת, על התובע ועסקו, בדף פייסבוק של המרכז המסחרי בו נמצא העסק (למכירת מתנות ומזכרות). התובע היה בעל העסק במועד הרלוונטי. הנתבעת רכשה בעבר מוצר מהתובע, ולאחר שלדעתה הוא לא סופק לה בזמן, הגישה תביעה קטנה נגד התובע, שהסתיימה בפשרה. הנתבעת פרסמה את הפרסומים נשוא התביעה שנה לאחר מכן. התובע טען, בין היתר, כי הפרסומים נועדו לפגוע במקור פרנסתו ובשמו הטוב. הנתבעת טענה, בין היתר, כי מטרת הפרסום לא היתה להשפיל את התובע או לבזותו, כי אם כדי להזהיר את ציבור הצרכנים מפני התנהגותו.

נפסק: הנתבעת פרסמה את פרסומי התביעה בדף הפייסבוק הרשמי של המרכז המסחרי בו ממוקם עסקו של התובע, אלא שלשיטתה טיב הפרסומים והנסיבות אינם מקימים עילת תביעה, אם מפאת שאין מדובר בלשון הרע ואם מפאת ההגנות הנתונות לה מכח חוק איסור לשון הרע. מדובר ב"פרסום" לצורך החוק. הביטוי אליו מכוון התובע הוא זה המציגו כמי שמרמה לקוחות בדרך קבע. מדובר בפרסומי לשון הרע. ניתן אמנם לומר כי הפרסומים נוסחו במידה מסוימת כהבעת דעה על התובע, כתוצאה מחוויה צרכנית שלילית שחוותה הנתבעת, אלא שהם לא התמקדו בחוויתה האישית כי אם מייחסים לתובע דפוס התנהגות לפיו הוא נוהג בנוכלות. הפרסומים אינם חוסים תחת הגנת "אמת דיברתי". העדים והמקרים המתוארים, מעבר להזמנה האישית של הנתבעת, מעוררים אמנם השגות וביקורת לגבי התנהלות התובע, ויש בהם כדי ללמד אף כי חלק מלקוחותיו לא היו מרוצים, אולם מציאות זו, שהיא מנת חלקם של עסקים שונים, אינה מצביעה כשלעצמה על רמאות ונוכלות כעוצמת משמעותם של ביטויים אלה.

אף הגנת תום הלב אינה עומדת לנתבעת, שכן יש קושי בתוכן הפרסום, בהיותו חורג מהנדרש. הנוסח בו נקטה הנתבעת אינו משום הפניה גרידא למקרים אחרים של צרכנים שהלינו או יצאו במפח נפש, כי אם כזה המתאר את התובע באופן משמיץ תוך "תרגום" הארועים לכדי מרמה ונוכלות שעוצמתם ומשמעותם השלילית ברורה ומובהקת. קיים קושי לגבי מרכיב תום הלב הנדרש שכן לא ידוע על אמצעים סבירים שננקטו מצד הנתבעת על מנת לבחון את נכונות התאור החד והחמור בו בחרה. היה על הנתבעת להביא בחשבון כי מדובר במחלוקת צרכנית לגיטימית, ולא בכזו המגיעה לכדי רמאות. ההיבט ההרתעתי מחייב שלא להקל ראש בקלות בה נוקטים צרכנים לא אחת להביע את חוויותיהם ודעותיהם, תוך שהם מנצלים את זמינות הפרסום ותפוצתו ובעודם ערים ליכולתו לעורר לא מעט תגובות שאף מעצימות את ההשמצה. הנתבעת סירבה להתנצל. הנתבעת תפצה את התובע ב-20,000 ש"ח ותישא בהוצאות בסך 6,000 ש"ח. הנתבעת תמחק את שני הפרסומים, אך אין מקום לחייבה לפרסם התנצלות.