תביעות לשון הרע הדדיות בין עיתונאים על פרסומים ברשתות חברתיות (פסק-דין, שלום הרצליה, השופט דוד יצחק):

העובדות: תביעה ותביעה שכנגד בעילת לשון הרע. התובע הוא כתב משפטי ב"גלובס". הנתבע שימש בעבר בתפקידים בכירים ב"גלובס". התובע טען כי הנתבע יצא במסע פרסום שיקרי ומבזה נגדו, במטרה לפגוע בו, לאורך כ-4 חודשים ובהיקף העולה על 200 פרסומים ברשתות החברתיות. התובע טען כי האמירות נועדו לבזותו, להשפילו ולפגוע במשלח ידו, שכן הן מבקשות להציגו לא כעיתונאי, אלא כמי שפועל בשליחות אחרים ובשירותם. התובע אף טען כי הנתבע פגע בפרטיותו עת השתמש בצילום "סלפי" של התובע בחלק מהפרסומים. הנתבע טען כי הפרסומים אינם לשון הרע וכי הם אמת או הבעת דעה לגיטימית. הנתבע הגיש תביעה נגדית בה טען כי התובע הוציא את דיבתו רעה במספר פרסומים ברשתות החברתיות, בהם הציג אותו כמשוגע. התובע טען מנגד כי אין בדבריו לשון הרע וכי הם נכתבו בתגובה לפרסומי הנתבע. לחילופין טען לתחולת הגנות חוק איסור לשון הרע. 

נפסק: יש לראות בצדדים כדמויות ציבוריות לצורך הגדרת גבולות הפרשנות של פרסום לשון הרע. הצדדים הם עיתונאים מוכרים בכלל, ובתחום המשפט בפרט. לצד העבודה והסיקור העיתונאי הרחב, הם מחזיקים בחשבונות ברשתות חברתיות שונות ומשמשים גורם פעיל בתחום הסיקור העיתונאי/משפטי בישראל. ניתן לצפות כי חשיפת עבודתם העיתונאית הרבה תהיה מושא לביקורות, אגב התייחסות לדיווחים, הכתבות והפרסומים העיתונאיים היוצאים תחת ידיהם. כאשר מדובר בגורם עיתונאי יש מקום למתן הגנה גבוהה יותר לחופש הביטוי, בפרט מקום בו ניתן להבין את הפרסום כביקורת והבעת עמדה סובייקטיבית על ההתנהלות העיתונאית. דברים אלה מתיישבים אף עם יכולת הצדדים, כעיתונאים פעילים, להתגונן מפני הדברים והטענות המיוחסות להם.

למקרא שלל הביטויים של הנתבע, ובשים לב להקשר הדברים ולמכלול הפרסומים, חלק מהביטויים אינם עולים לכדי לשון הרע ואילו חלק אחר מהביטויים הוא לשון הרע נגד התובע. יש לראות באמירות המייחסות לתובע כאילו הוא "שופר" או "עבד נרצע"; באמירות המייחסות לתובע כמי שהוא בעל מאפיינים גזעניים; באמירות המייחסות לתובע כמי שמפרסם דברי שקר; ובאמירות המייחסות לתובע כמי ששותף לביצוע עבירות פליליות, כביטויים העולים לכדי לשון הרע. הנתבע לא הוכיח את הגנת האמת בפרסום, שכן לא הניח תשתית עובדתית מבוססת לפיה ניתן להגיע למסקנה כי התובע "אוחז" בתכונות וההאשמות המיוחסות לו. אשר להגנת תום הלב, בעוד שיש מקום לקבל את הטענה לפיה הביטויים "שופר" "כתבלב חצר" ו-"עבד נרצע" הם בבחינת הבעת דעה סובייקטיבית של הנתבע על דרך התנהלותו העיתונאית של התובע, הרי שהדין שונה ביחס לביטויים "גזען", "שקרן" או בייחוס השתתפות בביצוע עבירות פליליות. הנתבע יפצה את התובע על הפרסומים המעוולים בסך של 135,000 ש"ח וכן יישא בהוצאות בסך 35,000 ש"ח. 

קשה להלום כי פרסום תמונת התובע, גם אם בוצעה הגדלה של התמונה, יש בה כדי לבזות או להשפיל אותו. מדובר בתמונה שהופצה ברבים על ידי התובע עצמו, ומצויה ברשות הרבים במרשתת. אפשר שמקום בו נעשה עיוות ושינוי של התמונה ביחס לתמונת המקור, יהיה בכך כדי לבסס את ממד העלילות לביזוי והשפלה. אולם טענה זו בדבר שינוי ועיוות התמונה לא נטענה. ספק רב אם בעצם ההגדלה של תמונת הפנים של התובע יש משום אפשרות לבזות ולהשפיל אותו. גם אם היה בסיס לטענה, לכל היותר מדובר ב"פגיעה שאין בה ממש". אשר לתביעה שכנגד, בנסיבות העניין ולנוכח מכלול היחסים בין הצדדים והפרסומים ההדדיים האחד כלפי משנהו, אין בדברים משום לשון הרע נגד הנתבע. התובע לא ייחס לנתבע מחלת נפש כלשהי. מלשון הפרסומים עולה כי התובע ביקש להתייחס לאופן שבו בחר הנתבע להתנסח כלפיו.