הרשאה מבעל זכות יוצרים להשתמש בזכותו יכולה להינתן בכתב, בעל פה וגם בשתיקה או בהתנהגות (פסק-דין, שלום עפולה, השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס):

העובדות: תביעה ותביעה שכנגד בטענה להפרות זכויות יוצרים. התובע (הנתבע שכנגד) הוא צלם עיתונות, נוף וטבע. הנתבעת (התובעת שכנגד) היא רשות מקומית. התובע טען כי הנתבעת הפרה את זכויותיו בשמונה צילומים, כשהשתמשה בהם ללא רשות באתר המועצה ובעמוד הפייסבוק שלה, ללא מתן קרדיט. התובע נהג לשלוח תמונות לנתבעת, אך טען כי עשה כן על-מנת לעניין אותה ברכישת רישיון בתמונות.

הנתבעת טענה כי התובע נתן לה רשות להשתמש בתמונות וכי התובע עבד עם הנתבעת במשך שנים בשני מסלולים: בראשון היא הייתה מזמינה עבודות צילום ממנו בתשלום, ובשני הוא היה מוסר מיוזמתו צילומים, ללא תשלום. הנתבעת טענה כי הסכימה עם התובע כי תשתמש בתמונות ללא מתן קרדיט, אלא אם יבקש אחרת. הנתבעת הגישה תביעה על הפרת זכויות יוצרים בתמונות השייכות לה, על-ידי התובע.

נפסק: שתי התביעות נדחו במלואן. התמונות הן נושא לזכויות יוצרים. יצירת צילום נכללת כ"יצירה אמנותית" בחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. התובע צילם את כל התמונות ולכן קיימת לו זכות יוצרים בהן לפי סעיף 33 לחוק, הקובע כי הבעלים הראשון של זכות היוצרים הוא היוצר. הנתבעת פרסמה את התמונות שצילם התובע בעמוד הפייסבוק או באתרה. התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבעת פרסמה את התמונות ללא היתר ממנו. התובע היה שולח מיוזמתו תמונות לשימוש הנתבעת ולא הייתה לו התנגדות שהיא תפרסם אותן. התובע היה שולח את התמונות כחלק מנוהל קיים בינו לבין הנתבעת. לא היה מדובר בהצעה לרכישת התמונות. הרשאה מבעל הזכות להשתמש בזכותו יכולה להינתן בכתב, בעל פה ובנסיבות מסוימות גם בשתיקה או בהתנהגות. הנתבעת הצליחה להראות כי לפחות ביחס לחלק מהתמונות היא קיבלה את אישורו בכתב של התובע.

התובע לא הראה כי פנה לנתבעת וביקש ממנה להסיר את התמונות לאחר פרסומן, ולא הראה שדרש תשלום ממנה עבור זכויות השימוש. הוא לא הראה כל פניה לנתבעת המעידה שפרסום התמונות נעשה ללא רשות. בשתיקתו זו של התובע יש לראות כהסכמה מצידו לפרסום התמונות. התובע לא הצליח להוכיח את תביעתו. לגבי חלק מהתמונות, הנתבעת הצליחה להוכיח כי היה לה היתר להשתמש בהן מהתובע. לגבי יתר התמונות היתה הסכמה לפרסום בהתנהגות התובע ובהתאם לנהוג בין הצדדים. יש לקבל את גרסת הנתבעת ולדחות את גרסת התובע ביחס להסכמות בין הצדדים לגבי פרסום שמו של התובע ולפיכך נדחות הטענות להפרת הזכות המוסרית. אין מקום לטענה כי הכיתובים שהוסיפה הנתבעת על חלק מהתמונות מהווים פגיעה ביצירה ובזכות המוסרית של התובע בדרך כלשהי, על אחת כמה וכמה כאשר שמו לא מצוין ליד התמונה. תביעתה שכנגד של הנתבעת נדחתה כיוון שלא הוכיחה כי הזכויות בצילומים נשוא תביעתה הועברו לה.