עבירות בעולם הוירטואלי עלולות להתממש לעבירות ופגיעות בנפש בעולם האמיתי (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופטים מרשק מרום, צלקובניק וארד-אילון):

העובדות: ערעור על גזר-דינו של ביהמ"ש השלום ברמלה [ת"פ 8444-12-20]. המערער הורשע (לפי הודאתו) בעבירות של הסתה לטרור (ס' 24(ב) לחוק המאבק בטרור) וגילוי הזדהות עם ארגון טרור (ס' 24(א) לחוק). על המערער נגזרו 16 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. המערער, אזרח ותושב ישראל מלידה, פרסם באופן שיטתי ומתמשך, בין 2017-2020, בשלושה חשבונות פייסבוק, דברי הזדהות, שבח ותמיכה כלפי חיזבאללה וחמאס. הוא עשה כן על רקע אירועים לאומניים רגישים שאירעו בארץ, על אף שבתקופה זו נחקר באזהרה ונעצר פעמיים על הפרסומים. המערער לא מחק או חסם תגובות ושיתופים לפרסומים, על אף ששלט בתכנים באופן בלעדי כמנהל חשבונות הפייסבוק. המערער ביקש שתוטל עליו תקופת מאסר שניתן לשאת בה בדרך של עבודות שירות. 

נפסק: חופש הביטוי הוא נדבך מרכזי במשטר דמוקרטי וערך מוגן וחשוב בשיטת המשפט הישראלית. עם זאת, לא כל ביטוי חוסה בגדרי הזכות והיא אינה מוחלטת. החוק אוסר על ביטויים המסיתים לטרור וכן ביטויים התומכים בארגון טרור, למען הגנה על שלום הציבור ובטחונו, שמירה על הסדר החברתי והסובלנות החברתית, וכן על עקרונות של שלטון החוק והגנה על הדמוקרטיה מפני כאלה המנצלים אותה לפגיעה באזרחי המדינה. הדברים נכונים גם לגבי שימוש במילה הכתובה בעולם הוירטואלי. אין לייחס משקל לכך שהמערער אינו מנהיג פוליטי או דתי, שכן פרסומיו המסיתים וגילויי ההזדהות שלו עם ארגוני טרור הופצו ברשת החברתית בפני קהל רחב, דבר המגביר את הפגיעה האפשרית בבטחון המדינה ותושביה. עבירות בעולם הוירטואלי עלולות להתממש לכלל עבירות ופגיעות בנפש בעולם האמיתי. המערער פגע פגיעה ממשית בערכים המוגנים. הפרסומים התפרשו על פני מספר שנים, בדרך כלל לאחר אירועים ביטחוניים ובימים בהם שררה מתיחות. מעבר לתגובות ולשיתופים, המעידים על האוזניים הקשובות עליהן נפלו דברי הבלע שכתב המערער, הרי שכאשר נזרע זרע של הסתה, לא ניתן לדעת מתי ובאלו נסיבות ינבטו ממנו מעשי הטרור, ובכך פוטנציאל הסיכון הממשי שטמון בו. במציאות הקיימת, הכוללת גם פיגועים שמבצעים יחידים, אין מנוס אלא להכביד בענישה, לא רק על אלו המבצעים מעשי טרור, אלא גם על אלה התורמים בהתבטאויותיהם ליצירת אווירה התומכת במעשי טרור והמקנה יוקרה למבצעיהם, כפי שיצר המערער במילותיו הברורות.

ענישה מכבידה שכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח הולמת את חומרת פרסומים שכאלו והיא מחויבת גם נוכח הצורך להרתיע אחרים מלהפיץ פרסומים דומים בעתיד. בהתחשב בתכני הפרסומים, שכללו הזדהות עם חיזבאללה וחמאס, עידוד ותמיכה למעשי טרור ודברי שבח למעשי רצח של מפגעים, בריבוי הפרסומים (32) על פני תקופה של למעלה משלוש שנים, בעיתוי הפרסומים, החשיפה הנרחבת באמצעות הרשת החברתית, תוך שימוש גם בסרטונים, והעובדה שהמערער המשיך במעשיו לאחר שנחקר בשתי הזדמנויות שונות והוזהר, הרי שמתחם העונש ההולם שקבע ביהמ"ש השלום מבוסס היטב במדיניות הענישה הנוהגת, ויש לאשר אותו. חרף הצורך הברור בהרתעת היחיד ומדיניות הענישה הברורה המחייבת במקרה זה עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח, ביהמ"ש השלום החמיר בעונש המערער באופן שמצדיק את התערבות ביהמ"ש. אמנם אין מקום להעמיד את עונשו של המערער בתחתית המתחם. עם זאת, נוכח הודאתו, החרטה המסוימת שהביע, ותפקודו הנורמטיבי כשאינו ישוב מאחורי מקלדת וכותב דברי הסתה, יש מקום לקרב את תקופת עונש המאסר בפועל אל תחתית המתחם. יש לקבל את הערעור באופן חלקי, ולהפחית בתקופת עונש המאסר בפועל, כך שהמערער יישא בעונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים.