גם לו היתה הנתבעת אמו הביולוגית של התובע, אין בכך כדי להצדיק את רדיפתה הבלתי פוסקת אחריו תוך פגיעה בפרטיותו (פסק-דין, שלום י-ם, השופטת מיכל הירשפלד):

העובדות: תביעה לפיצוי בעילות של לשון הרע ופגיעה בפרטיות, בשל דברים שכתבה הנתבעת בפייסבוק, במכתבים, בכרזות ובכריזות לכלל הציבור, ובשל פעולותיה ודברים שאמרה בנסיבות שונות לתובע, למשפחתו ולסביבתו. התובע הוא אברך, נשוי ואב לילדים. הנתבעת משתייכת אף היא למגזר החרדי. בשנת 1983 ילדה הנתבעת בן. כעבור מספר ימים הודיעו לה בביה"ח על פטירתו. לימים, עלה בלב הנתבעת חשד שבנה לא נפטר אלא נחטף מביה"ח, נמכר ואומץ על ידי הורי התובע, וכי התובע הוא למעשה בנה הביולוגי. התובע טען כי טענות הנתבעת דימיוניות וחסרות שחר, אולם מאז ש"זיהתה" אותו הנתבעת כבנה שלה, היא אינה חדלה מהטרדתו ומהטרדת בני משפחתו. הנתבעת טענה כי כל פעולותיה נועדו רק לחשיפת האמת בדבר היות התובע בנה.

נפסק: דין התביעה להתקבל. מהראיות עולה כי הנתבעת ממררת את חייו של התובע במשך שנים ארוכות. הנתבעת הוציאה את דיבתו של התובע רעה, הטרידה אותו הטרדות מאיימות ופגעה בפרטיותו. גם לו היתה טענת הנתבעת בדבר היותה אמו הביולוגית של התובע נכונה, אין בכך כדי להצדיק את רדיפתה הבלתי פוסקת אחריו בניסיון ליצור עימו קשר בניגוד לרצונו, תוך הטרדתו ופגיעה בפרטיותו. את הדברים שכתבה הנתבעת היא שיתפה ברשתות החברתיות או זעקה בכיכר העיר, לעיתים בצירוף תמונת התובע, כשהדברחפ עונים על מספר חלופות להגדרת "לשון הרע" בחוק. תגובות הנתבעת בפייסבוק הן "פרסום" וכך גם שיתוף בפייסבוק, שכן שיתוף גם יוצר מעין עותק של הפרסום העוולתי לעוקב המשתתף ברשתות החברתיות. הנתבעת עמלה נמרצות על מנת להפיץ את "משנתה" ודבריה ביחס לתובע בתפוצה הרחבה ביותר. פעולות ופרסומי הנתבעת הם גם פגיעה בפרטיות. הנתבעת ביקשה להתחקות ולבלוש אחר התובע ואף שלחה לו מכתבים שהטרידו את שלוות חייו. בנוסף, זעקה את משנתה עליו בציבור בעל פה, בכרזות וברשתות החברתיות, באופן שהקשה על התובע לנהל שגרת חיים תקינה. חשיפת הנתבעת בפרסומיה בפייסבוק, בהפגנות ובכרזות את היות התובע מאומץ, בצירוף שמו ותמונתו, עולה כדי פגיעה בצנעת חייו, חדירה קשה לפרטים אישיים וחסויים של חייו. הנתבעת לא הוכיחה כי קיבלה את הסכמת התובע לפרסם פרטים אלה. לא עומדת לנתבעת הגנה כלשהי. הנתבעת תפצה את התובע ב-50,000 ש"ח.