משרד רוה"מ יפצה צלם לאחר שהשתמש בצילום אוויר מבלי שנתן לו קרדיט (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט רפי ארניה):

העובדות: תביעת זכויות יוצרים. התובע, צלם במקצועו, צילם והוא בעל זכויות היוצרים בצילום אוויר של ההילולה בהר מירון. בשנת 2021, ארבע שנים לאחר שהתובע צילם את הצילום, התרחש האסון בהר מירון. שעות לאחר האסון הנתבעת פרסמה דיווחים על האסון ודברי הזדהות בעמוד הפייסבוק הרשמי של רוה"מ בערבית, בעמוד הטוויטר הרשמי של מנהל תחום ההסברה בערבית, וכן בטוויטר שלו באנגלית. הצילום נלווה לפרסומים הללו, ללא הסכמת התובע ומבלי שניתן לו קרדיט. טענתה העיקרית של הנתבעת היתה כי עומדת לה הגנת השימוש ההוגן, לפי סעיף 19 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007.

נפסק: הפרסומים עומדים במבחן המטרה של סעיף השימוש ההוגן. מדובר בדיווח אינפורמטיבי על האסון, בדף הפייסבוק של רוה"מ ובעמוד טוויטר רשמי. צירוף הצילום לפירסומים נועד להמחיש לציבור העוקבים, הדובר את השפה הערבית, שייתכן ואירועי ההילולה אינם מוכרים לו, את גודל האירוע, ונועד לקידום ההסברה של מדינת ישראל בעולם הערבי. מדובר במידע רלוונטי, בעל ערך חדשותי, בזמן אמת, ביחס לאירוע משמעותי בתולדות המדינה. הפרסום הוא לתכלית ראויה. אכן, לכאורה, הן מטרת הצילום המקורי והן מטרת הפרסום הן זהות - להבהיר את גודל אירוע ההילולה. אולם הרעיון הנוסף, הערך מאחורי צירוף הצילום לפירסומים הוא להבהיר לעוקבים בשפה הערבית את גודל האסון. מתקיים בתצלום השיקול הטרנספורמטיבי. השימוש בתצלום הוא שימוש מובהק שלא למטרות רווח, שאיננו בעל אופי מסחרי. מדובר במדיות ציבוריות "קלאסיות" ותכלית הפירסומים היתה תכלית הסברתית ציבורית טהורה, ללא שצמח לנתבעת כל רווח כלכלי מהפירסומים.

מדובר בצילום ייחודי שצולם ממסוק והושקעו בו מאמצים ומשאבים רבים. מאידך, מדובר בצילום אירוע שגרתי, המתקיים כל שנה, ואין מדובר בצילום "אומנותי". מדובר בצילום חדשותי שהאינפורמטיביות שבו עולה על האומנותיות שבו. לא מדובר ברמת יצירתיות גבוהה שמטה את הכף לשם הסרת הגנת השימוש ההוגן. קשה לומר כי היקף הצפיה בצילום היה גדול במיוחד. בנסיבות המקרה צירוף הצילום לפירסומים הוא שימוש הוגן. דין התביעה בעילת הזכות הכלכלית של התובע להידחות. אין בכך כדי להביא לדחיית התביעה בגין הפרת הזכות המוסרית של התובע, בכך שלא ניתן לו קרדיט בפירסומים. הפרת חובה זו אינה מוגנת תחת הגנת השימוש ההוגן. לא ניתן כל הסבר להשמטת שמו של התובע מהפירסומים, ואף לא היתה כל הצדקה עניינית לכך. הנתבעת תפצה את התובע ב-30,000 ש"ח עבור הפרת זכותו המוסרית בצילום, וכן בהוצאות האגרה ושכ"ט בסך 3,500 ש"ח.