פיצוי של 30,000 ש"ח על הפרת חוק הספאם (פסק-דין, שלום חיפה, השופט רמזי חדיד):

העובדות: התובע טען כי הנתבע, יזם בתחום האינטרנט, הפר את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, לאחר ששלח אליו הודעות פרסומת בדוא"ל, ללא הסכמתו, גם לאחר שהתובע שלח אליו הודעת סירוב ומכתב התראה. הנתבע טען כי התובע נרשם לאתר שלו והסכים לקבל דברי פרסומת, וכי המחדל בהסרת התובע מרשימת התפוצה נעוץ בחברת שירותים עמה התקשר, שחדלה בינתיים מפעילות.

נפסק: התביעה הוגשה בגין הודעות שנשלחו לתובע לאחר הודעת הסירוב, אולם הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו כי התובע הסכים לקבלת דברי פרסומת. כל שצורף הוא פלט מחשב עם כתובת הדוא"ל של התובע ותאריך הסרתו. אין בראיה זו רמז רמיזה כי התובע הסכים לקבל הודעות פרסומת מהנתבע. סעיף 30א(ד) לחוק קובע כי אף אם התובע הסכים לקבל דברי פרסומת, הוא רשאי להודיע על סירובו לקבלם בכל עת, על-ידי משלוח הודעת סירוב בכתב או בדרך שבה שוגרו אליו דברי הפרסום, לפי בחירתו. כך פעל התובע. טענת הנתבע כאילו האחריות מוטלת על חברה עמה הוא התקשר, אינה טענה. אין זה מעניינו של התובע כי החברה שעמה בחר הנתבע להתקשר, היא זו שהיה עליה לקיים את האמור בהודעת הסירוב ולא עשתה זאת. הנתבע לא הגיש כל ראיה כי אכן מדובר במחדל של אותה חברה. הנתבע לא שלח הודעת צד ג' נגד החברה ולא הזמין נציג מטעמה למתן עדות. הטענה כי החברה קרסה ואינה קיימת עוד, לא נתמכה בכל ראיה. הנתבע שלח לתובע לא פחות מ-87 הודעות פרסומת לאחר משלוח הודעת הסירוב. אין לבוא לתובע בטענה ולדון אותו על שבחר לא להשתמש באופציה הקיימת בהודעות שקיבל וללחוץ על לחצן הסרה. גם לאחר מכתב ההתראה, התובע קיבל לא פחות מ-48 הודעות פרסום נוספות. חזקה כי הנתבע שלח את דברי הפרסום לתובע ביודעין. מדובר בכמות גדולה של פרסומים, שנמשכו על אף הודעת הסירוב ומכתב ההתראה, ופסקו רק בעקבות פניה שלישית. הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 30,000 ש"ח, הוצאות אגרה, ושכ"ט עו"ד בסך 4,680 ש"ח.