התובע זכאי לשלוח הודעת הסירוב בדוא"ל חוזר, בפרט כאשר מדובר בכתובת פעילה (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת דלית ורד):

העובדות: תביעה לפיצוי בשל משלוח 82 הודעות דוא"ל פרסומיות, בניגוד לכאורה להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבע הוא בעליה של החברה הנתבעת, המפעילה אתר למכירה מקוונת של מוצרים ושירותים. התובע טען, בין היתר,כי שלח לנתבעים בקשת הסרה, לכתובת ממנה נשלחו ההודעות, אך כי משלוח ההודעות נמשך, וכן כי ההודעות לא כללו את המילה "פרסומת". הנתבעים טענו, בין היתר, כי התובע נרשם לרשימת הדיוור והסכים לקבל דיוור פרסומי, וכי פעל בחוסר תום-לב עת שהשיב להודעות במקום ללחוץ על כפתור ההסרה.

נפסק: לא מן הנמנע שבשלב מסוים התובע היה מעונין בדברי הפרסומת שנשלחו אליו ובמהלך הזמן רצונו השתנה. נכון הוא כי הנטל מוטל על המפרסם להוכיח כי התובע נתן הסכמתו וכי הנתבעת לא עמדה כראוי בנטל זה. אולם, בנסיבות העניין, ביהמ"ש השתכנע כי לא מן הנמנע שבתחילה התובע נתן הסכמתו לקבלת דברי פרסומת ולאחר מכן ביקש להפסיק את קבלתם. עניינה של התביעה בשיגור דברי פרסומת לתיבת הדוא"ל של התובע לאחר הודעת סירוב והדיון יתמקד בשאלה זו. בידי הנמען הברירה אם לשלוח את הודעת הסירוב "בכתב", או באופן שבו קיבל את דבר הפרסומת. המפרסם נדרש להעמיד דרך פשוטה וסבירה למשלוח הודעת הסירוב, ואם דבר הפרסומת שוגר בהודעה אלקטרונית, על המפרסם לציין בהודעה כתובת תקפה ברשת האינטרנט לצורך מתן הודעת סירוב. הנתבעים טענו כי בכל ההודעות צוינה דרך הסרה פשוטה, קלה ובטוחה, באמצעות לחיצה על מקש 'הסר מרשימה'. הנתבעים לא הגישו תצהיר עובדתי הנוגע למופע שמתקבל בעת לחיצה על 'הסר מרשימה'. הנתבעים לא סיפקו אסמכתא מספיקה בדבר קיום מנגנון הסרה אוטומטי לו הם טענו.

אף אם היה קיים מנגנון זה, היה זכאי התובע לשלוח את הודעת הסירוב באמצעות הודעה אלקטרונית, בפרט כאשר מדובר בכתובת אלקטרונית פעילה. הנתבעים לא ניסו לספק כל הסבר לכך שהודעה, שנשלחה, לא התקבלה אצלם. ניסיון החיים מלמד שהודעת דוא"ל שנשלחה מגיעה ליעדה, וניתן להניח כחזקה שבעובדה שדוא"ל שנשלח אכן הגיע לנמען, אלא אם הוכח אחרת. חלק מההודעות נוסחו כהודעה אישית של הנתבע, ולא מן הנמנע כי השמטת המילה "פרסומת" נועדה לשרת מטרה זו, כך שההודעות יצטיירו כפניה אישית מטעם הנתבע, ולא כמסר פרסומי. הנתבע הוא בעל המניות היחיד והדירקטור היחיד של הנתבעת. כתובת הדוא"ל של הנתבעת היא כשמו של הנתבע ובהודעות הפרסומת שנשלחו לתובע מצויין שמו של הנתבע בשם השולח ולא שמה של הנתבעת. תוכן הפרסום שנשלח לחברי הקבוצה נועד לפרסם את עסקיו של הנתבע ולקדם את מטרותיו. הנתבע לא עשה כל שניתן למניעת הפרת סעיף 30א לחוק, ולמצער, לא פיקח או פעל באופן כלשהו למניעת הפרת הוראות הסעיף. לכן, גם הנתבע חב בפיצוי התובע. עבור 82 ההודעות שנשלחו לאחר הודעת הסירוב של התובע ישלמו לו הנתבעים פיצוי בסך 18,000 ש"ח וכן פיצוי נוסף של 3,000 ש"ח עבור השמטת המילה "פרסומת" וכן הוצאות בסך 6,000 ש"ח.