יש טעם לפגם במקום בו תובע טוען כי היה מטרד בהודעות שנשלחו אליו, אך הוא לא מצא לנכון לבקש את הסרתו (פסק-דין, תביעות קטנות רחובות, השופטת אדנקו סבחת-חיימוביץ):

העובדות: תביעה על הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בשל משלוח 10 הודעות פרסומיות. התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה קודמת בנושא והיה על הנתבעת להסיר את התובע מרשימת הדיוור. בפועל, הנתבעת המשיכה במשלוח דברי פרסומת לתובע. הנתבעת טענה כי מדובר בתקלה וכי אין כל אינטרס והגיון שתחשוף עצמה לסיכון להיתבע בשנית על ידי מי שכבר תבע אותה. 

נפסק: ההודעות נשוא התביעה נשלחו בטרם ניתן פס"ד בתיק הקודם. לאחר פסה"ד בהליך הקודם הוסר התובע מרשימת הדיוור של הנתבעת. לא מדובר בנתבעת שהמשיכה במשלוח הודעות חרף פסה"ד, אלא היא הודיעה לתובע בהליך הקודם כי ביצעה את ההסרה, אך בפועל היא המשיכה במשלוח ההודעות. התובע הסביר שלא לחץ על האפשרות ל"הסרה" ומסיבותיו בחר לפנות בכתב שוב ושוב לנתבעת, אף שלא זכה למענה. התובע לא טען שנהג כך בשל חשש שמדובר בגורם עלום, שכן היה ברור לו שמדובר בהודעות של הנתבעת, כך שלא היה חשש מלחיצה על "הסרה". הרושם הוא כי התובע בחר להגדיל את הוצאותיו ואף לא להביא להפסקת המשך משלוח ההודעות בלחיצה פשוטה על "הסרה", והעדיף להוציא שוב ושוב מכתבי התראה. התנהלות זו אינה מתיישבת עם התכליות שבבסיס החוק. יש טעם לפגם במקום בו תובע טוען כי היה מטרד בהודעות שנשלחו אליו, אך הוא לא מצא לנכון לבקש את הסרתו, אף שאין חשש לגבי זהות הנתבעת, והעדיף לקבל את ההודעות המטרידות שוב ושוב. הנתבעת תשלם לתובע 2,000 ש"ח והוצאות בסך 500 ש"ח.