דחיית בקשה לאישור ייצוגית בנושא ספאם - הגורם האחראי הוא חברת הלידים (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופט איל באומגרט):

העובדות: בקשה לאישור תובענה ייצוגית. המבקש טען כי המשיבים - חברה המספקת שירות החזרי מס לשכירים ונושאי משרה בה - שיגרו מסרונים פרסומיים ללא הסכמה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המשיבים טענו כי חברת 'לידים' בשם "קלאבלי" היא ששלחה את ההודעות, וכי המשיבה 1 התקשרה עם קלאבלי לצורך קבלת לידים של מתעניינים בהחזרי מס. המשיבים טענו כי פעלו כדי לוודא ש"קלאבלי" פועלת בהתאם לחוק התקשורת.

נפסק: מטרת המסרון היא לעודד בעקיפין הוצאת כספים (אם יתברר כי המתקשר עם המשיבה זכאי להחזר מס, יחול תשלום על השירות) וכפועל יוצא המסרון מהווה "דבר פרסומת" כהגדרתו בסעיף 30א לחוק התקשורת. המשיבים טענו כי "קלאבלי" היא ששלחה את 'דבר הפרסומת' וכי הם מעולם לא שלחו הודעות כאמור. בעניין סמארט קלאב [רע"א 1326/18] נקבע כי נוכח הקושי לאתר את הגורם ששלח בפועל את המסרון, הנחת המוצא היא שהודעת פרסום המפרסמת את עסקיו של גורם מסוים – שוגרה על ידי אותו גורם; וככל שזה טוען כי ההודעות שוגרו על ידי חברת פרסום, עליו להוכיח זאת. המשיבים הציגו ראיות לדרך ואופן ההתקשרות עם ״קלאבלי״, שהיא זו ששלחה את המסרון ולא המשיבים. המשיבים טענו כי עומדת להם הגנת סעיף 15 לפקודת הנזיקין. מערכת היחסים בין המשיבים ל"קלאבלי" היא מערכת יחסים חוזית של מזמין וקבלן עצמאי. הסעיף פוטר את המתקשר בחוזה עם קבלן עצמאי, לשם ביצוע עבודה מסוימת, מנשיאה באחריות לעוולה שצמחה מביצוע העבודה על ידי הקבלן, למעט במקרים המנויים בסעיף. המבקש מייחס למשיבים ידיעה על פעולותיה האסורות לכאורה של ״קלאבלי״, מבלי להביא ולו ראשית ראיה התומכת בטענתו, לפיה המשיבים הרשו או אשררו את פעולותיה, אף לא בדרך שתיקה ואף לא בעצימת עיניים. המשיבים הוכיחו כי עשו ככל שלאל ידם כדי לוודא ש״קלאבלי״ פועלת בהתאם להוראות חוק התקשורת, הן במעמד ההתקשרות עם "קלאבלי" והן לאחר מכן. לא ניתן לחוב את המשיבים-המזמינים בגין מעשים שביצעה "קלאבלי" כספק פרסום עבורם, אף אם מעשים אלו מהווים בסופו של דבר עוולה. הבקשה נדחתה. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 25,000 ש"ח.