התובעת לא הוכיחה כי גוגל לא עמדה בנוהל הודעה והסרה (פסק-דין, תביעות קטנות רמלה, השופטת אביגיל פריי):

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת אחראית לפרסומי לשון הרע שנעשו כלפיה. הנתבעת טענה כי פעלה לסייע לתובעת כדי להסיר פרסומים מכפישים כנגדה, אך כי אינה אחראית לפרסומים ולא ביצעה אותם. לטענת הנתבעת היה על התובעת לפעול נגד המפרסם.

נפסק: ביהמ"ש לתביעות קטנות אינו מוסמך לתת סעד של הסרת הפרסומים. הנתבעת עצמה אינה מפרסמת הכתבות שנטען כי הן מכפישות, לפיכך יש לבחון האם עוולה הנתבעת נגד התובעת בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע בפעולותיה. התובעת הפנתה לפסיקה בנושא פרסומים מכפישים בפייסבוק, אולם ניתן להבחין בין פייסבוק לבין הנתבעת. בעוד הראשונה היא פלטפורמת פרסום והפרסומים המכפישים מצויים במסגרת האתר ומופיעים באתר עצמו, הנתבעת אינה מהווה פלטפורמת פרסום והוא נותר בגבולות האתר המקורי. לא הונחו בפני ביהמ"ש מכלול הפרסומים אליהם מתייחסת התובעת. לא ברור איזה מהקישורים הסירה הנתבעת, אילו קישורים העבירה התובעת לנתבעת ומה הבסיס לטענה כי הקישורים לא הוסרו. אין בדיון בביהמ"ש לתביעות קטנות כדי לשנות מהוראות הדין המהותי ומחובתה של התובעת לתמוך את תביעתה בראיות. אין די בהצגת רשימת תוצאות כדי להצביע על קיומם של קישורים מכפישים נטענים שהיו צריכים להיות מוסרים ולא הוסרו. התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת פרסמה לשון הרע ואף לא הוכיחה כי הנתבעת לא עמדה במנגנון הודעה והסרה. דין התביעה להידחות.

עדכון: ביום 18.5.2023 דחה ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד (השופטת הלית סילש) בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת על פסה"ד לעיל. נפסק כי בתיק קיים קושי ממשי בהיבט הראייתי וכי אין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור. נפסק כי בהינתן החסר הראייתי, מקום בו הוצגה גרסה של הנתבעת לפיה היא פעלה בהתאם לנוהל "הודעה והסרה", עת כי אין חולק כי הפרסומים עצמם אין מקורם בנתבעת, והצורך להבחין בינה לבין המפרסם, כמו גם בין גופים שהם פלטפורמת פרסום , בדין נדחו טענות התובעת בהיבט העובדתי [רת"ק 21135-04-23 ברק נ' Google LLC].