יאיר נתניהו יפצה את סתיו שפיר על פרסומים מכפישים בטוויטר (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אביים ברקאי):

העובדות: בפסח 2020, בעת שפרצה מגפת הקורונה, הוטלו מגבלות תנועה בישראל. בתקופה זו פורסמה תמונת רוה"מ המסב לשולחן הסדר עם אחד מבניו, שאינו מתגורר בביתו. הנתבעת, ח"כ לשעבר, פרסמה ברשתות החברתיות ביקורת על רוה"מ. ביקורת זו זכתה לתגובה מהנתבע, בנו הנוסף של רוה"מ, ברשת החברתית טוויטר. השיח בין השניים התגלגל לשורת אמירות קשות, שהובילו לתביעת התובעת בטענה להוצאת לשון הרע ולהטרדה מינית. הנתבע הגיש תביעה שכנגד בעילה של לשון הרע בשל פרסומים של התובעת בטוויטר.

נפסק: מרחב ציבורי אוהד להבעת דעות הוא הבסיס לקיומה של מדינה חופשית. חופש הביטוי אינו מתקיים בכל חברה והוא אחד ממאפייניה של חברה בריאה, המצליחה להעניק את המרחב הציבורי המתאים לשיח ולהחלפת דעות. על מנת לשמור על חופש הביטוי יש להקפיד על מסגרות המרחב הציבורי, שימנעו השתלחות כוחנית במי שמביע את דעותיו. מסגרות שימנעו מהמרחב הציבורי להפוך לעוין ומרתיע, רמוס וקשה. לא היה מקום לכך שביקורת על התנהלות בעת מגבלות הקורונה תביא לחילופי הדברים בין הצדדים. בוודאי לא היה מקום שהבעת דעה על ידי התובעת תביא להחלפת מהלומות מילוליות. כך, במסווה של תגובה לדיון, הטיח הנתבע בתובעת שהיא חובבת פדופילים, חייבת למשלם המיסים כספים, ועוד. נכון לשאוף שמי שמעלה ביקורת כזו או אחרת יזכה בתגובה או ביקורת נגדית עניינית. לא נכון לצפות שכאשר התובעת תביע ביקורת, תצא חמתו של הנתבע עליה בשטף האמירות שהעלה, בדרך שעלולה להרתיע את התובעת או להפחיד אזרחים אחרים מהעלאת ביקורת ומהבעת דעות. הדבר נכון לכל צד במפה הפוליטית.

יש לראות בתובעת כאשת ציבור. גם הנתבע אינו אלמוני ומוכר היטב לציבור. עורם של אנשי הציבור עבה יותר וקשה יותר, כך שהם חסינים יותר לאמירות מכפישות ולהוצאת לשון הרע. עם זאת, משחודרות מדקרות לשון הרע את עורם של אנשי הציבור, הרי דמם אינו הפקר. כאשר נקבע שאמירה כזו או אחרת היא פוגענית ומכפישה גם ביחס לאיש ציבור, קמה לה עוולת לשון הרע המחייבת במתן סעד משפטי הולם. שני פרסומי הנתבע כוללים שטף של אמירות שהוטחו בתובעת. חלקן אמירות פוגעניות, אך שאינן עולות כדי לשון רע, וחלקן פוגעניות ומכפישות באופן שהן עוולה לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. מדובר בפרסום לצורך סעיף 2 לחוק, שכן הם נעשו בכתב וכוונו לכלל עוקביו של הנתבע בטוויטר.

הפרסומים אינם בגדר אמירה רגעית בעידנא דריתחא, אלא הם חלק מסדרת פרסומים שהובאו במטרה לפגוע. ניתן ללמוד על הלך הרוח של הנתבע גם מפרסומים אחרים. הנתבע לא הוכיח שעומדות לו הגנות החוק. הנתבע יפצה את התובעת בסכום של 40,000 ש"ח. אין באמירות הנתבע משום הטרדה מינית. לכל היותר ניתן לומר שהאמירות כללו התייחסות מגדרית אל התובעת, אך אלו לא הגיעו כדי הטרדה מינית. התביעה שכנגד - הפרסומים שהעלתה התובעת מכילים אמירות שונות, כאשר רובן אינו מחמיא לנתבע. חלק מהאמירות אינן בגדר הוצאת לשון הרע וחלקן הוא הוצאת לשון הרע. לתובעת קמה הגנת "אמת דיברתי" ולפיכך התביעה שכנגד נדחית. הנתבע יישא בהוצאות בסך 30,000 ש"ח.