על גוף תקשורת גדול ומנוסה להקפיד הקפדה יתרה על שמירת זכויות היוצרים ולברר מי בעל הזכות בכל יצירה (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת כרמלה האפט):

העובדות: התובע, צלם עיתונות, טען כי הנתבעות הפרו את זכויות היוצרים שלו ואת זכויותיו המוסריות בשלושה מצילומיו, בכתבות שפרסמו, בניגוד לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, והדין שקדם לו. הנתבעות הן מו"ל העיתון ידיעות אחרונות ומפעילת האתר Ynet. התביעה עסקה בצילומי נבחרת ישראל בכדורסל; גולדה מאיר עם הנרי קיסינג'ר; וסמדר שיר-סידי עם אבנר גדסי. הנתבעות טענו, בין היתר, כי יש לדחות את התביעה מחמת ויתור, שיהוי והשלמה, וכן כי התובע אינו בעל הזכויות בצילומים.

נפסק: התובע הוא בעל זכות היוצרים בצילומים. הנתבעות הפרו את זכות היוצרים של התובע ביצירותיו ואת זכותו המוסרית, ומשכך עליהן לפצותו. הצילומים הם בגדר יצירות אמנותיות לפי סעיף 1 לחוק. דרישת המקוריות נתקיימה בכל אחד מהם. אין מדובר במקרים הנדירים בהם יש מקום לקבוע כי הצילום נעדר מקוריות.

צילום הנבחרת - בין התובע ל"מעריב" הוסכם כי זכות היוצרים בצילום הנבחרת היא בבעלות התובע. הוא אף מחזיק בתשליל. הנתבעת 1 הפרה את זכות היוצרים של התובע בצילום הנבחרת, עת פרסמה באתר Ynet את הצילום, ובכך ביצעה העתקה והעמדה לרשות הציבור, ללא קבלת רשות התובע. פרסום הצילום על-ידי גורמים אחרים – בין אם באופן מפר ובין אם לאו – אינו מכשיר שימוש מפר בצילום מצד הנתבעות. הפרסום נעשה ללא קרדיט לתובע. פרסום שמו של צלם תחת צילום שצילם, המפורסם בכתבה באתר, הוא מתבקש, ועומד בדרישה של "היקף ומידה ראויים" שבחוק. על הנתבעת, כגוף תקשורת גדול ומנוסה, שמשתמש באופן קבוע ביצירות, מוטלת האחריות והיכולת להקפיד הקפדה יתרה על שמירת זכות יוצרים ולהימנע מהפרת הזכות המוסרית, ולדאוג לברר מיהו בעל הזכות בכל יצירה המפורסמת באתר, ולוודא מתן קרדיט בהתאם. זכות התובע לשלמות היצירה לא הופרה. ספק אם הכתבה היא "סקירה" לצורך הגנת השימוש ההוגן, שכן הכתבה אינה סוקרת את היצירה מושא התביעה, כי אם את הישגיהן הגדולים ביותר של נבחרות ישראל לדורותיהן. בחינת השיקולים שבחוק מעלה כי ההגנה לא עומדת לנתבעת. הנתבעת 1 תפצה את התובע ב-20,000 ש"ח על הפגיעה בזכויותיו ביחס לצילום הנבחרת.

צילום גולדה וקיסינג'ר - התובע הוא בעל זכות היוצרים בצילום, גם לאור הימצאות התשליל בידיו. פרסום הצילום ב-4 כתבות ב-Ynet הוא העתקה והעמדה לרשות הציבור. אין לקבל את טענת השיהוי. אין לקבל את טענת הנתבעות כי הצילום נלקח מארכיון אתר לע"מ, שהצילומים בו מיועדים לשימוש חינמי (ולכן אין מדובר בהפרת זכות יוצרים). הנטל להוכחת קיומו של רישיון שימוש בצילום, הנובע מעצם העלאתו לאתר הארכיון לע"מ, וכי הפעולות שנעשו בצילום זה כלולות ברישיון שימוש זה, מונח על כתפי הנתבעות, שלא הרימו נטל זה. בכתבות ניתן קרדיט שגוי ל"לע"מ", במקום לתובע, תוך הפרת זכותו המוסרית. לא ניתן להחיל את הגנת השימוש ההוגן. יש לראות בכתבה הראשונה והשנייה משום מכלול אחד ומסכת עובדתית אחת, שבגינה ייפסק פיצוי אחד בסך 20,000 ש"ח; ובכתבה השלישית והרביעית משום מכלול אחד ומסכת עובדתית אחת, נפרדת, שבגינה ייפסק פיצוי אחד ונפרד של 20,000 ש"ח.

צילום שיר וגדסי - התובע הוא בעל זכות היוצרים בצילום. פרסום הצילום בכתבה בגיליון יום העצמאות של "ידיעות אחרונות" הוא העתקה והעמדה לרשות הציבור של הצילום. אין משמעות לשאלה האם ידעה הנתבעת 2 על ההפרה, או שמא הוטעתה לחשוב על ידי גב' שיר כי מדובר בצילום פרטי. מצגה של גב' שיר כי מדובר בצילום פרטי, אפילו נעשה בתום לב, איננו מפחית מחובת הנתבעת לבדוק מיהו הצלם או בעלי הצילום, בפרט לנוכח היותה של הנתבעת גוף תקשורת גדול, ותיק ומנוסה, שעושה שימוש ביצירות באופן יומיומי, ומוחזק כמי שבקיא בדיני זכויות יוצרים. מוטל היה על הנתבעת לבצע את כל הבדיקות הנדרשות על מנת להתחקות אחר בעליו של צילום שיר וגדסי, בטרם פרסום הצילום בכתבה, ובמצב בו לא מאותרים הבעלים – להימנע משימוש בו. לא ניתן קרדיט לתובע. לא ניתן להחיל את הגנת השימוש ההוגן על השימוש בצילום וכן לא את הגנת המפר התמים. הנתבעת 2 תפצה את התובע ב-20,000 ש"ח עבור הפרת זכויותיו בצילום. סה"כ יפצו הנתבעות את התובע ב-80,000 ש"ח וייצאו בהוצאות בסך 50,000 ש"ח.