התובע ככל הנראה לא ביטל את סימון האישור להצטרפות לרשימת הדיוור (פסק-דין, תביעות קטנות כפ"ס, הרשמת רעות זיו):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, חברת כרטיסי אשראי, שלחה לתיבת הדוא"ל שלו 43 דברי פרסומת, במשך תקופה של 7 חודשים, ללא הסכמתו, על-אף שביקש להסירו מרשימת התפוצה, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת הכחישה את טענות התובע וטענה, בין היתר, כי התובע הוא לקוח ותיק של הנתבעת ומשתמש בערוצים הדיגיטליים שלה. הנתבעת טענה כי התובע נתן את הסכמתו למשלוח ההודעות וכי פעל בחוסר תום לב.

נפסק: התובע לא עמד בנטל ההוכחה ולכן יש להורות על דחיית התביעה. אין מחלוקת כי הנתבעת שיגרה לתובע הודעות דוא"ל פרסומיות. התובע אישר שהוא משתמש ביישומון של הנתבעת, אך הכחיש כי בעת כניסתו ליישומון לחץ על הסמן המאשר משלוח הודעות שיווקיות. לאחר שמיעת הסברי הנתבעת, סביר שהתובע, בין ביודעין ובין בשוגג, לא ביטל את סימון האישור השולל אפשרות של הצטרפות למשלוח הודעות שיווקיות. משעלה בידי הנתבעת להוכיח מתן הסכמה של התובע, כאשר מול הסברי הנתבעת עומדת אך ורק גרסתו העובדתית של התובע שלפיה לא אישר כלל משלוח הודעות פרסומת, ובהינתן שהתובע אישר שהוא משתמש ביישומון של הנתבעת, לצרכים אחרים, הרי שבמאזן ההסתברויות הוכח שהתובע ביקש להצטרף לרשימת הדיוור. טענת התובע בדבר שליחת בקשות הסרה ואי הצטרפותו מחדש לשירותי הנתבעת לא הוכחה על ידו כנדרש. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,500 ש"ח.