טענה חריגה כי התובע שב ונרשם לקבל דיוור בדרכי עורמה דורשת הוכחה של ממש (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט מוטי פירר):

העובדות: התובע טען כי הנתבעים הפרו את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, לאחר ששלחו לו 35 הודעות דוא"ל פרסומיות, על-אף שביקש את הסרתו מרשימת הדיוור. התובע לא הכחיש כי ייתכן שנרשם לאתר הנתבעים בעבר, אך טען כי שלח שתי הודעות סירוב (האחת במענה להודעת פרסומת שנשלחה אליו והשניה באמצעות מכתב התראה של בא-כוחו). הנתבעים טענו, בין היתר, שמקור הטעות בכפילות כתובות הדוא"ל של התובע וכי התובע פעל שלא כדין בכך שלא לחץ על כפתור ההסרה.

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. משהוכיח התובע כי ביקש הסרה מרשימת התפוצה, הנטל עובר לכתפי הנתבעים להוכיח כי פעלו כדין. עליהם להמציא הסבר מניח את הדעת כיצד זה הוסיפו להישלח מטעמם הודעות כה רבות. לא נמצאו תימוכין וראיות התומכים בטענות ההגנה של הנתבעים. הנתבעים הציגו צילומי מסך מתוך מערכות ניהול הלקוחות והדיוור שלהם, אולם לא ניתן ללמוד מכך דבר. מדובר בראייה המבקשת להוכיח עניין שבמומחיות ונדרש היה להוכיח זאת באמצעות חוו"ד מומחה. על מנת להוכיח טענה כה חריגה, לפיה התובע שב ונרשם פעם אחר פעם בדרכי עורמה, תוך שבמקביל הוא מבקש להסירו מרשימת התפוצה, נדרש לעמוד בנטל של ממש ואין די בהתרשמותו של הנתבע.

אכן יש להניח כי לו היה התובע משתמש בכפתור "הסר", היה מוסר באופן אוטומטי. העובדה שהתובע שלח הודעה מילולית, על אף שפירט בה את שתי כתובות הדוא"ל שלו, תרמה לכך שנציג הנתבעים שגה וחסם כתובת אחת בלבד. לעובדה זו יש ליתן משקל בנסיבות העניין, אולם היא איננה שוללת את הזכות לפיצוי. הנתבעים ישלמו לתובע סכום של 10,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 2,500 ש"ח.