סילוק בקשה לאישור ייצוגית נגד פייסבוק בשל היעדר ייצוג וטיעון לקוי (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופט מוחמד עלי):

העובדות: המבקשים, ללא ב"כ מייצג, מבקשים לאשר להם להגיש ולנהל תובענה ייצוגית בשם כל אזרחי מדינת ישראל, נגד המשיבות, חברות זרות המנהלות את  "פייסבוק". להערכת המבקשים הנזק שנגרם לקבוצה מסתכם ב-225 מיליארד ש"ח לשנה. המבקשים טענו כי פייסבוק היא כר פורה למתחזים, שמשתמשים בה כדי "להרוס את מרקם חייהם של אנשים מן השורה". המבקשים מתייחסים למצב בו משתמש מפרסם בחשבון מזויף מודעה שנחזית להיות אמיתית, בה מופיע מספר של אזרח תמים ולרוב כוללת הזמנה מפורשת או מרומזת להתקשר למספר. המבקשים טענו כי למרות שקיים מנגנון שמאפשר דיווח לפלטפורמה לשם טיפול בתכנים והסרתם, המשיבות לא עושות דבר כדי לחסום את הפרסומים.

בבקשה אין הגדרה ברורה של הקבוצה. לפני הגשת הבקשה הגישו המבקשים לביהמ"ש השלום בחדרה בקשה לצו עשה נגד המשיבות, לחשיפת פרטי חשבון ממנו בוצעו הפרסומים, ובעקבות הליך זה נמסרו להם פרטים לגבי החשבון. לאחר הגשת הבקשה, הגישו המבקשים הליך נוסף דומה נגד המשיבה. המשיבות טענו כי המבקשים מייצגים עצמם שלא כדין; כי הבקשה לא נופלת לאף פריט מהפרטים הקבועים בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות; כי המבקשים מנועים מניהול ההליך משום שנקטו במקביל הליך בביהמ"ש השלום בחדרה; וכי בקשת האישור לא מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית.

נפסק: יש להורות על סילוק הבקשה על הסף. הכלל הוא שראוי לבכר בירור בקשת האישור לגופה על פני דיון בסילוקה על הסף. עם זאת, במקרים קיצוניים ראוי להשתמש בסמכות הנתונה לביהמ"ש ולהורות על סילוק הבקשה על הסף, על מנת למנוע הוצאות מיותרות לצדדים ובזבוז משאבים שיפוטיים לשווא. מקרה זה הוא מקרה מובהק בו יש להורות על סילוק הבקשה על הסף. ככל שביהמ"ש מבחין בבקשה שאין לה תוחלת, כגון בקשה זו, רצוי כי ייזום דיון באפשרות סילוקה על הסף. בקשת האישור והתנהלות המבקשים לוקות במספר כשלים בסיסים ומהותיים שלא מאפשרים את ניהול ההליך ומחייבים סילוקו על הסף בעוד ההליך באיבו. רובם ככולם של הכשלים נובע מהעובדה כי המבקשים, שאינם עו"ד, מתיימרים לנהל הליך משמעותי ללא ייצוג משפטי ומבלי שלהליך יצורף ב"כ מייצג. 

בנוסף, הבקשה לא ערוכה כדבעי ולא כוללת התייחסות ראויה ומספקת לכלל התנאים הנדרשים לאישור התובענה הייצוגית. לגבי מספר נקודות לא קיים טיעון כלל. כשלים נוספים ניתן למצוא גם בטענות לגבי הקבוצה והגדרתה וכן בהיעדר טיעון סדור לגבי עילת התביעה. המבקשים לא פירטו מכח איזו עילה מבין העילות המנויות בתוספת לחוק מוגשת הבקשה. המבקשים לא מצביעים כיצד העילות המבוססות על חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות נופלות לגדר התוספת השניה. נראה כי הלנתם של המבקשים נוגעת לשאלת אחריותן של המשיבות לתוכן הפרסום וכן לשאלת התפקיד שיש לייעד להן לסינון תכנים או להתערבות במידע שמפורסם בפלטפורמה. מדובר בסוגיה מורכבת שמעוררת שאלות רבות, שניתן להתרשם כי למבקשים אין יכולת להתמודד עמה. הבקשה עצמה לא כוללת טיעון מפורש בסוגיה זו, חרף היותה סוגיה מרכזית.