האם פקיד הרישום רשאי לסרב לרשום נישואין שנערכו בהיוועדות חזותית? (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים פוגלמן, כנפי-שטייניץ וכשר):

העובדות: שני ערעורים על פסקי דין של בתי המשפט לעניינים מינהליים [עת"ם 12316-03-21; עת"ם 30902-03-21], שהורו למדינה לרשום כנשואים במרשם האוכלוסין בני זוג שנישאו בטקס שנערך בהיוועדות חזותית ושהונפקה להם תעודת נישואין של מדינת יוטה בארה"ב. פקיד הרישום סירב לרשום את הזוגות, בנימוק כי מדובר בטקס שנערך למעשה בישראל וככזה לא חלות עליו ההלכות שנפסקו בביהמ"ש העליון בנושא רישום נישואין. בתי המשפט לעניינים מינהליים קבעו שהסירוב היה שלא כדין, והמדינה ערערה על הכרעתם.

נפסק: ערעורי המדינה נדחו. על פקיד הרישום לרשום את הזוגות כנשואים במרשם האוכלוסין. הערעורים נסבים אך על המישור המינהלי-רישומי, ואין הם עוסקים במישור הדין המהותי ובתוקף הנישואין. הערעורים תחומים לשאלה אם יש צידוק לסירובו של פקיד הרישום לרשום את נישואי הזוגות שנערכו בהיוועדות חזותית. להוציא מקרים של "חשש לחוסר נכונות פרטי הרישום המבוקשים או לאי אמיתות התעודה הציבורית או לפגם אחר בתעודה", על פקיד הרישום לרשום את השינוי על סמך התעודה הציבורית.

טקסי הנישואין נערכו במתכונת הבאה: בני הזוג נמצאו פיזית בישראל; עורך הטקס נמצא פיזית ביוטה; הטקס התקיים במרחב הווירטואלי בנוכחות משתתפי הטקס; הטקס נערך לפי חוקי מדינת יוטה; בסופו הונפקה לבני הזוג תעודת נישואין שמעידה על מעמדם כנשואים ביוטה. מדובר בטקס שקיימות לו זיקות מסוימות לארץ וזיקות מסוימות ליוטה. עמדת המדינה היא כי מדובר בטקס שנערך בישראל וכי אין משמעות לנוכחות בני הזוג בטקס בהיוועדות חזותית. קביעה זו מעוררת קושי בשורת מישורים. ראשית, עמדה זו מעניקה משקל מינימלי לכך שמדובר בטקס נישואין שבעקבותיו הוציאה מדינת יוטה תעודת נישואין; לכך שהטקס נערך לפי חוקיה וכלליה של מדינת יוטה; לכך שהוא נערך על ידי גורם מוסמך במדינת יוטה; לכך שמסמך האפוסטיל נחתם על-ידי סגן מושל מדינת יוטה; ולכך שבני הזוג נחשבים כנשואים במדינת יוטה. האמור מעיד כי למצער מבחינת מדינת יוטה, אין הבדל ממשי בין זוג שנישא במדינה בנוכחות פיזית לבין זוג שנישא באמצעות היוועדות חזותית.

שנית, עמדת המדינה לא נותנת משקל לנוכחות בני הזוג בטקס באמצעות היוועדות חזותית. לשיטת המדינה, נוכחות בני הזוג פיזית בישראל משמעה שטקס הנישואין נערך בישראל (חרף זיקות הטקס ליוטה). עמדה זו בדבר קביעת "מיקומו המשפטי" של אירוע שנערך במרחב הווירטואלי עשויה להיות בעלת השלכות רוחב מרחיקות לכת. כללים משפטיים רבים מעוגנים במיקום פיזי-טריטוריאלי מסוים ויישומם ביחס למרחב הווירטואלי מעורר שאלות מורכבות. עמדת המדינה שלפיה מיקומם הפיזי של בני הזוג משמעו כי טקס הנישואין כולו התרחש בבירור בישראל מתעלמת ממורכבות השאלה. שלישית, טענה המדינה כי היא מקום עריכת הטקס הוא ישראל מאחר שנוכחותם של בני הזוג בשיחת הוועידה אינה משנה את מיקומם הגיאוגרפי. מבחן ה"נוכחות הגאוגרפית" אינו זהה למבחן מרבית הזיקות שאוזכר בהחלטת פקיד הרישום. רביעית, יש לתת משקל לכך שעמדת המדינה גובשה אגב הטיפול בהליך ואינה מעוגנת בחקיקה או בנהלים.

בחינת זיקותיו של טקס הנישואין שנערך בהיוועדות חזותית במדינת יוטה מעלה שורה של שאלות משפטיות מורכבות. אולם, אין הכרח להכריע בסוגיות אלו. די בכך שמדובר בשאלות מורכבות שתשובה להן בדין הקיים – אין. שאלות אלו נמנות באופן מובהק על סוג השאלות שלגביהן לא נתונה לפקיד הרישום סמכות הכרעה. מאחר שאין מחלוקת שזוגות המשיבים הגישו לפקיד הרישום תעודת נישואין שערוכה בהתאם לדין במדינת יוטה; שהפרטים בתעודה נכונים; ושאין חשש לפגם אחר בתעודה – הרי שהמסקנה המתחייבת היא כי על פקיד הרישום לרשום את בני הזוג כנשואים.