הנתבע שמר מידע אישי על מחשבו הפרטי בניגוד לנהלי מקום העבודה (פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופטת הדס יהלום):
העובדות: התובעת, העוסקת בפיתוח מוצרי חינוך ולמידה, תבעה עובד לשעבר בטענה לגזל סוד מסחרי, הפרת חוזה, הפרת חובת נאמנות וחוסר תום לב. הנתבע, ששימש כמנהל מכירות של התובעת בדרום אמריקה, הגיש תביעה שכנגד בטענה להתעמרות, פגיעה בפרטיות, לשון הרע ועוד. ביהמ"ש דחה את בקשת הנתבע לפסול ראיות של התובעת בטענה כי הושגו תוך פגיעה בפרטיות.
נפסק: התובעת לא הוכיחה את טענתה כי הנתבע היה בין הבודדים שהיה חשוף למידע לגבי לקוחות וספקים שלה. התובעת הוכיחה שהנתבע עבר הכשרה בתחילת העבודה ובמהלכה, אולם לא הוכח שמדובר ב"תוכנית הכשרה" או בהכשרה יוצאת דופן, מעבר לחפיפה ולימוד שניתנים לכל עובד בתחילת העבודה ובמהלכה. התובעת לא הוכיחה כי רשימת הלקוחות והספקים היא בבחינת "סוד". התביעה בעניין סוד מסחרי והתביעה למתן צו מניעה קבוע - האוסר על הנתבע לחשוף ידע שנצבר בתקופת עבודתו אצל התובעת - נדחתה, לרבות התביעה לפיצוי בגין גזל סוד מסחרי. הנתבע ניצל את הידע שרכש אצל התובעת ואת הקשרים שרקם עם לקוחותיה, במסגרת תפקידו, כדי לנהל עימם מגעים במטרה להתקשר עימם בקשרים עסקיים ישירים. התנהלות זו היא הפרה של הוראות הסכם העבודה וכן של חובת ההגינות, הנאמנות ותום הלב. הנתבע יפצה את התובעת ב-50,000 ש"ח. אין מקום לשלילת פיצויי פיטורים.
הנתבע טען כי התובעת הגיעה לכל המידע הנטען כלפיו באמצעות כניסה שלא כדין לתיקיות אישיות במחשב האישי שלו, תוך הפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות. התובעת טענה שהנתבע הסכים לגיבוי החומרים שהיו במחשב הנייד, שנמסר לו לצרכי עבודה. הנתבע מסר לתובעת את המחשב שלו, על פי דרישת מנהלי החברה, בהסכמה, אולם בד בבד דרש כי לא יתבצע עיון בקבצים האישיים שהיו על המחשב. מהראיות עולה כי התובעת לא נענתה לבקשה זו. בעניין איסקוב [ע"ע 90/08] נקבעו מספר תנאים על מנת להתיר עיון של המעסיק בתיבת דוא"ל שניתנה לעובד לצורך עבודתו - הסכמה בכתב מפורשת ומדעת של העובד, מרצון חופשי ולאחר שניתן לו כל המידע. במקרה זה המסמכים שנטען לגביהם שהושגו תוך הפרת הפרטיות נמצאו בתיקיות במחשב נייד ולא בתיבת דוא"ל.
התובעת עיגנה את נהליה בקשר לשימוש במערכות המיחשוב של החברה בהסכם העבודה, וכן הפיצה לעובדיה מסמך שפירט את עיקרי נוהל השימוש במחשבי החברה. בכך עמדה החברה בתנאים שנקבעו בעניין איסקוב, בהיבט של יידוע העובדים מראש בדבר המותר והאסור בניהול תיבת הדוא"ל המקצועית והסמכות של המעסיק בעניין זה. הנתבע פעל בניגוד לנהלי התובעת כאשר שמר חומרים אישיים על מחשב החברה. כניסת התובעת לתיקיות האישיות של הנתבע נעשתה רק לאחר שהסתיר נסיעה שלו לחו"ל מהתובעת, אז התעורר אצל התובעת חשש ממשי להתנהלות פסולה של הנתבע מאחורי גבה. בנסיבות אלה, קמה לתובעת ההגנה שבסעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות, שעניינה ב"הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע", ואין מקום לפסילת מסמכים שהתובעת הציגה בתיק. תביעתו שכנגד של הנתבע התקבלה באופן חלקי.