לא כל מחלוקת על פעילות שיש לה זיקה לאינטרנט היא תביעה בשל "פרסום או סחר ברשת האינטרנט" (החלטה, מחוזי חיפה, השופט מוחמד עלי):

העובדות: בקשת המשיבה להעברת הדיון לביהמ"ש המחוזי בת"א, בשל הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט. בבקשת האישור טענו המבקשים כי המשיבה הפרה את חוק הגנת הצרכן בהיבטים שונים הנוגעים לפעילותה. המשיבה טענה כי המבקשים הסכימו לתנאי השימוש שלה, הכוללים תניית מקום שיפוט. המבקשים התנגדו לבקשה וטענו כי לביהמ"ש סמכות לדון בהליך לפי תקנה 7(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, משום ששירותי המשיבה ניתנים ביישומון דיגיטלי.

נפסק: דין הבקשה להתקבל. ההליך יעבור לביהמ"ש המחוזי בת"א בהתאם לתניית השיפוט בתנאי השימוש של המשיבה. בהינתן הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התביעה לביהמ"ש עליו הוסכם. מההסדר הקבוע בתקנות עולה כי סייג הסכם השיפוט חולש על החלופות המנויות בתקנה 7(א): מקום מגורי או עסק הנתבע; מקום המעשה או המחדל, אך אין הוא יכול לגבור על ההסדר הקבוע בתקנה 7(ב). הכפפת ההסדר הקבוע בתקנה 7(ב) להסכם בדבר מקום שיפוט, עלולה לאיין את האיזון שמחוקק המשנה ביקש ליצור בתביעות בשל פרסום או סחר באינטרנט, במיוחד תובענות של עוסק נגד צרכן. 

במקרה זה אין מדובר בתביעה בשל "פרסום או סחר ברשת האינטרנט". התביעה היא על טענות של צירוף לקוחות לשירות הכרוך בתשלום מבלי ליידע את הלקוח; ייקור תעריפי המנוי החודשי מבלי ליידע את הלקוח; והערמת קשיים בפני לקוחות המבקשים להתנתק מהשירות. בין טענות אלו לבין פרסום או סחר באינטרנט אין ולא כלום. רבים מהשירותים שניתנים במגוון תחומי החיים קשורים לפלטפורמה מקוונת. נדירות הפעולות שמבוצעות מבלי שהאינטרנט יהיה נוכח בהן בצורה כזו או אחרת. לא כל סכסוך או מחלוקת בגין פעילות שיש לה זיקה לאינטרנט תיכנס תחת כנפי תקנה 7(ב), שכן מתן פרשנות רחבה לביטויים "פרסום או סחר באינטרנט" עשויה לרוקן מתוכן את החלופות הקלאסיות הקבועות בתקנה 7(א).

כדי לראות בפעילות "סחר באינטרנט" יש לבחון מספר אמות מידה: קיומה של פעילות סחר בעלת מאפיינים מסחריים של חליפין בין שני גורמים או יותר; יש לבחון עד כמה הרשת היוותה זירה מהותית ומרכזית בה מתבצעת פעילות הסחר, ובהקשר זה לא די בהיות האינטרנט בגדר כלי עזר בלבד או אמצעי לביצוע פעולת הסחר; יש לתור אחר קיומם של מאפיינים "איכותיים" שצובעים את פעילות הסחר במאפיינים ייחודיים שנבדלים מפעילות סחר פיזית-גשמית שאך נעזרת בפלטפורמה מקוונת למימוש. במקרה זה לא ניתן לומר כי הקשר בין המבקשים למשיבה הוא בגדר פעילות סחר. העובדה כי המשיבה מספקת את שירותיה ביישומון, וכי ההתחייבויות החוזיות נכרתו "על גבי רשת האינטרנט" – אין בהן די, שכן הרשת היא בבחינת כלי עזר ותמיכה שנועדה לאפשר את מתן השירותים שהמשיבה מספקת. ביהמ"ש לא קנה סמכות מכוח תקנה 7(ב).

תנאי השימוש, שהם בגדר הסכם בין המשיבה לבין המשתמשים, מעגן תניית שיפוט ייחודית. המבקשים טוענים כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. אין מחלוקת כי תנאי השימוש הם אכן הסכם אחיד. המסקנה המתבקשת היא כי חזקת הקיפוח נסתרה ומכאן שתניית השיפוט אינה בגדר תנאי מקפח ויש לתת לה את מלוא התוקף. אין לומר כי אכיפת תניית השיפוט, שמשמעותה ניהול ההליך בתל אביב, תרתיע את המתדיין הייצוגי מימוש זכויותיו ובעיקר זכויות הקבוצה בשמה הוא תובע.