התובע הגיש הליך סרק לפי חוק הספאם, כאשר ייצר עילת תביעה בצורה מלאכותית (פסק-דין, שלום בת-ים, השופטת אידית קליימן-בלק):
העובדות: תביעה לפיצוי לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, עבור 26 הודעות דוא"ל פרסומיות ששלחה הנתבעת לתובע, לאחר שהאחרון נרשם לרשימת התפוצה שלה. בדיון שנערך בתביעה הסכימו הצדדים על דחייתה, אך לא הסכימו בשאלת ההוצאות. הנתבעת טענה כי מדובר היה בהליך סרק, שהתובע נקט בו בחוסר תום-לב
נפסק: התובע הגדיש את הסאה. יש לתת ביטוי למורת רוחו של ביהמ"ש מהתנהלותו הקלוקלת של התובע, שמתייחס לחוק הספאם כקרדום לחפור בו, ליצירת עילות תביעה יש מאין. התובע חוטא למטרת החוק ותכליתו ולמעשה הופך את היוצרות. מצרכן מוטרד בשל ספאם שלא ביקש לקבל, הפך לצרכן שמטריד את העוסק המפרסם, בכך שיוזמתו הוא נרשם לרשימת תפוצה רק כדי להעמיד במבחן את יכולת ומהירות ההסרה שלו מהרשימה. אם המפרסם נכשל לשיטתו, חיש מהר נפתחת לו הדלת, לפחות לפי סברתו, להגשת תביעה במטרה להגיע מבעוד מועד להסכמה על פיצוי, ולא מתוך כוונה לנהלה ולהגיע לחקר האמת. על דרך התנהלות זו לא ניתן לעבור לסדר היום. זוהי תביעה שנייה של התובע נגד הנתבעת [ת"ק 38645-02-21]. התובע מודה כי מטרת ההצטרפות לניוזלטר הנתבעת נעשה במטרה לבחון האם למדה לקח ושיפרה את דרכיה, לנוכח ההכרעה בהליך הקודם. התובע השתמש בחמש כתובות שונות כדי להירשם לשירותי הנתבעת. מדובר בהליך סרק, שלא היה כל מקום להגישו, בוודאי לאחר ההליך הקודם שהתנהל בין הצדדים. התנהלות מעין זו של התובע לא יכולה להיות חפה מהשלכות הן בחזית שבין התובע לנתבעת והן מבחינה מערכתית - בזבוז זמן שיפוטי יקר ערך. התובע יישא בהוצאות בסך 8,000 ש"ח.