צו הטרדה מאיימת על פרסומי פייסבוק שכתב אדם על אחיו, לאחר שפגע לכאורה בבנותיו (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט נפתלי שילה):

העובדות: ערעור על החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה [בה"ט 31028-12-22], דחה את בקשת המערער למתן צו הטרדה מאיימת נגד המשיב. המערער והמשיב אחים. נגד המערער הוגש כתב אישום בשל חשד לביצוע עבירות מין בבנותיו הקטינות של המשיב. המערער הגיש לביהמ"ש קמא, נגד המשיב, בקשה למתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, בטענה כי האחרון מפיץ פרסומים רבים בפייסבוק שבהם הוא מאיים, מכפיש אותו ופוגע בשמו הטוב. ביהמ"ש לענייני משפחה קבע כי המערער לא הוכיח את התנאים למתן הצו; כי לא נמצא בפרסומים תוכן מאיים; ציין כי המשיב הצהיר כי הסיר את הפוסטים; וחייב את המערער בהוצאות בסך 7,000 ש"ח. מכאן הערעור.

נפסק: החוק קובע שאחת ממטרותיו היא הגנה על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו. בהחלטתו קבע ביהמ"ש קמא שאין לראות בפרסומי המשיב איום, אלא ניתן לראות בהם "הבעת דעה ומשאלת לב של אדם שחש נפגע על-ידי אדם קרוב ומייחל כי זה יבוא על עונשו". אין צורך שההטרדה תכלול איומים. די בכך שהיא עלולה לפגוע בשלוות חייו של המערער, משום שמדובר בסדרת פרסומים רחבה ומתמשכת ומתקיים יסוד סביר להניח שהמטריד עלול לשוב ולפגוע בשם הטוב ובשלוות חייו של המבקש. אכן, לאור חשיבות חופש הביטוי ועל מנת למנוע עקיפה של הליכים לפי חוק איסור לשון הרע, לא כל פרסום מצדיק הענקת צו למניעה הטרדה מאיימת. מעיון בפרסומים הרבים עולה שהם מהווים הטרדה מאיימת כהגדרתם בחוק. הפרסומים נמשכו תקופה ארוכה יחסית. מדובר בפרסומים רבים וקשים. הפרסומים היו רבים ופוגעניים. לא מדובר בפרסומים בודדים אלא בפרסומים תכופים ואינטנסיביים. תדירות הפרסומים מלמדת שהמשיב שם לו למטרה לשבש את שגרת חייו של המערער ולפיכך הייתה הצדקה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. ההחלטה מבוטלת וניתן צו למניעת הטרדה מאיימת האוסר על המשיב להכפיש או להטריד או לאיים על המערער בכל צורה שהיא. הצו יעמוד בתוקפו למשך שלושה חודשים. בוטל אף החיוב ההוצאות.