בבקשה למניעת פרסום בפייסבוק יש לתת בכורה לחופש הביטוי (החלטה, שלום בת-ים, השופטת רונית אופיר):

העובדות: בקשה לצו מניעה בה עתרה המבקשת למנוע מהמשיבה לפרסם פוסטים ותגובות נגדה, בפייסבוק ובכל מדיה נוספת. המבקשת היא מנהלת לשכת רשות האוכלוסין בעיר חולון. המשיבה הגיעה עם בתה ללשכת האוכלוסין על-מנת להנפיק ת.ז, ללא קביעת תור, ולא קיבלה את השירות שביקשה. את קורותיה פרסמה המשיבה בפוסט פייסבוק בעמוד "פורום חולון", לרבות תגובות שכתבה. יחד עם בקשתה לסעד זמני הגישה המבקשת תביעת לשון הרע נגד המשיבה. המבקשת טענה כי פרסומי המשיבה נעשו בזדון ועל-מנת לפגוע בה. המשיבה טענה כי מדובר בביקורת לגיטימית.

נפסק: אומנם הסעד הזמני נוסח כ"צו מניעה זמני", אולם בחינת מהותו מגלה כי למעשה מתבקש סעד של מניעת פרסום. כאשר מדובר בסעד זמני למניעת פרסום, בשלב המקדמי בו עוד טרם התבררה התביעה העיקרית, נקודת המוצא היא כי אין למנוע את הפרסום, שכן משקל הזכות לחופש הביטוי עדיפה וגוברת על משקלה של הזכות לשם טוב. קיימים לכך שני חריגים. האחד, על ביהמ"ש להשתכנע כי הגנת המפרסם אינה הגנת סרק, תנאי המשמש כתמונת מראה לבחינת עילת התביעה והאם סיכוייה גבוהים. השני, על ביהמ"ש לבחון האם קיים עניין לציבור. משמע, האם מאזן הנוחות נוטה לכיוון העדפת הזכות לשם טוב על פני הזכות לחופש הביטוי. גם אם המבקשת אינה "דמות ציבורית" במובן המקובל, הרי שמתוקף תפקידה, כמנהלת לשכת האוכלוסין, המעניקה שירות חיוני לציבור, מתקיים עניין ציבורי בביקורת על התנהלותה במסגרת תפקידה. הפרסומים התייחסו לתיפקודה והתנהלותה של המבקשת בתפקידה ולכן לא מתקיים החריג של היעדר עניין לציבור. כף מאזן הנוחות נוטה לעבר השמירה על חופש הביטוי ואין למנוע את הפרסומים.

סיכויי התביעה בכל הנוגע לפרסום הראשון והשלישי אינם מובהקים. הם משקפים את התרשמות המשיבה מההתנהלות אותה חוותה בביקורה בלשכת האוכלוסין. אין מדובר בפרסומים שנעשו בלשון בוטה או באופן לא מידתי החורג ממסגרת האירוע. המבקשת יכולה היתה לעשות שימוש באותו פורום על מנת להבהיר או להפריך את הדברים. אשר לפרסום השני, בו ניתן לטעון לאמירה משתמעת באשר לטובות ההנאה אותן מפיקה המבקשת, שהיא לשון הרע; עדיין נוכח מקום הפרסום ברשת החברתית, בפורום מוגדר ומסויים של תושבי חולון הצורכים את שירותי לשכת האוכלוסין, ונוכח מעמדה ותפקידה של המבקשת כנותנת שירות לציבור - לא מן הנמנע כי ביהמ"ש יעניק פרשנות רחבה להגנות שבחוק ויסווג את הדברים כהבעת דעה. לא מתקיימים התנאים למתן הסעד הזמני ודין הבקשה להידחות. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.