התובע מלין על פייסבוק, שחובתה לאפשר הבעת דעות, שעה שהוא יושב בחיבוק ידיים ביחס למפרסמים שלכאורה משמיצים אותו (פסק-דין, שלום ת"א, השופט עדי הדר):
העובדות: תביעה נגד פייסבוק בעילות של לשון הרע, פגיעה בפרטיות ועוד. התובע, בעל חברה לשיווק מוצרים שונים, טען, בין היתר, כי בעקבות פעילות זוגתו לשעבר נגד קיומם של מועדני חשפנות, נפתח דף פייסבוק בשם "התובעת", שמטרתו להשמיץ ולפגוע בו, בעסקו ובמשפחתו. התובע טען כי הנתבעת סירבה להסיר את הפרסומים המכפישים למרות פניותיו הרבות אליה. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובע מבקש להטיל אחריות עליה כמתווכת ביניים ניטרלית, בשל סכסוך עסקי פרטי בין התובע ואדם לא מזוהה, שפרסם פרסומים בפלטפורמה.
נפסק: בעניין פלוני [ת"א 28120-03-18] יישם ביהמ"ש את הלכת סביר [רע"א 4673/15], לפיה על פלטפורמה ברשת להסיר פרסום לא צו שיפוטי כאשר הפרסום הוא בלתי חוקי באופן מובהק. בדומה לעניין פלוני, אין בפרסומי התביעה אי-חוקיות מובהקת לפי הלכת סביר. אין די בכך שהתובע טוען שהפרסום אינו נכון, גם אם הפרסומים מייחסים לו תרמית והונאה. המבחן לעניין אי-חוקיות מובהקת אינו נוגע לחומרת המעשים המיוחסים למבקש ההסרה, כטענת התובע, אלא לידיעתה של הנתבעת שהפרסום אינו נכון. התובע טוען שהנתבעת אמורה, בשונה מהלכת סביר, לבדוק כל פרסום בהתאם להלכות החלות על מפרסם מהשורה (כגון כלי תקשורת שאחראי לאמיתות פרסומיו). יש לדחות עמדה זו שמתיימרת לשנות את הלכת סביר ולהשוות את המנהלות של הרשתות החברתיות למערכת של כלי תקשורת שאמורה לבדוק כל פרסום לפי מבחנים עיתונאיים. די בכך כדי לדחות הטענות לפרסום לשון הרע. טענות התובע לכשעצמן יצרו קושי לגבי גרסתו למסע השמצה נגדו על רקע פעילות זוגתו לשעבר נגד החפצת נשים.
יש לדחות את טענות התובע נגד הנתבעת עקב החלטתה שלא להסיר את הטענות נגדו, שעה שאין בהן, על פניהן, אי חוקיות מובהקת, והתובע עצמו נמנע מהתעמתות ישירה עם מקור התכנים ומנסה להשתיק ביקורת נגדו במעמד צד אחד על-ידי פניות לנתבעת שהיא מסד להחלפת דעות והעברת מידע ואינה יוצרת התכנים או יוזמת את הפרסומים. התובע מלין דווקא על הנתבעת, שחובתה לאפשר במה להבעת דעות, לרבות ביקורות, שאינם פרי עטה, שעה שהוא יושב בחיבוק ידיים ביחס למפרסמים שלכאורה משמיצים אותו.
התובע ביקש צו להסרת פרסומים. יש להבחין בין מפרסמים שזהותם ידועה לתובע ובין מפרסמים עלומים. לגבי מפרסמים שזהותם ידועה, אין מקום ליתן צו ללא צירופם להליך. בעניין מפרסמים עלומים, כאשר אין אי חוקיות מובהקת בפרסום, האיזון הראוי בין זכויות הצדדים יושג על-ידי מתן הוראה של ביהמ"ש למפרסמים, לנמק מדוע לא יוסר הפרסום, גם ללא חשיפת זהותם, על-ידי שליחת החלטת ביהמ"ש לכתובות במרשתת של אותם מפרסמים עלומים. מכיוון שבמקרה זה אין לקבוע שקיימת בפרסומים אי חוקיות מובהקת, היה על התובע לפעול באופן דומה. התובע לא ביקש צווים בהתאם, אלא עמד על מתן צו להסרה במעמד צד אחד. הבקשה נדחית. יש לדחות גם את הטענה לרשלנות של הנתבעת.
התובע טען כי הנתבעת פגעה בפרטיותו בדרך של פרסום כתובתו. יש להבחין בין כתובת עסקים לכתובת פרטית. התובע מתגורר בכתובת החברה שהוא מפרסם, אולם עובדה זו אינה בנחלת הכלל ואינה אמורה להיות בנחלת הכלל ללא הצדקה. הנתבעת טענה שלפי מדיניותה אין פסול בפרסום כתובת פרטית, אלא אם מתקיימים מספר תנאים, כגון שהפרסום עלול לסכן את הפונה אליה בבקשת הסרה. בהיעדר הצדקה לפרסום עובדת מגוריו של אדם בכתובת מסוימת, היה על הנתבעת לכבד את פרטיותו של התובע ולא היה מקום להעמיד תנאים נוספים, כגון סיכון לתובע כתוצאה מפרסום כתובת מגוריו. הנתבעת פגעה בפרטיות התובע שעה שלא הסירה את הפרסום מיד ובסמוך למועד פנייתו אליה. הנתבעת פגעה בפרטיות התובע ללא הצדקה בעניין פרסום שם בת הזוג ופרסום נתונים כלכליים, שעה שלא הסירה אותם מיד ובסמוך למועד פנייתו. הנתבעת תסיר את הפרסומים הללו. סכום הפיצוי וכן הוצאות התובע בעניין הפגיעה בפרטיות, נבלעים בסכום ההוצאות שיש לפסוק לטובת הנתבעת בגין דחיית התביעה ללשון הרע, ואין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום.