אין די במתן אפשרות ללחוץ על קישור "הסר" על מנת לעמוד בהוראות חוק הספאם (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת שרית עבדיאן):

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה דברי פרסומת בדוא"ל, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת היא חברה העוסקת במכירת וילונות ופרטי עיצוב לבית. התובעת, עו"ד, קיבלה לכתובת הדוא"ל שלה דברי פרסומת מהנתבעת. התובעת טענה כי אינה זוכרת כי הסכימה כי הנתבעת תשלח לה דברי פרסומת. התביעה הוגשה עבור 39 הודעות שנשלחו לתובעת לאחר ששלחה בקשות הסרה. הנתבעת טענה כי התובעת רכשה באתר, הסכימה לקבל תוכן שיווקי, ונהגה בחוסר תום לב. הנתבעת טענה כי לחיצה על קישור "הסר" היתה מסירה את התובעת מרשימת התפוצה באופן אוטומטי, אך כי חלף זאת התובעת שלחה הודעות לתיבת הדוא"ל או לכתובת הנתבעת, על מנת להכשיל את הנתבעת.

נפסק: החוק דורש הסכמה מפורשת מראש של הנמען על מנת לשגר אליו דבר פרסומת, למעט חריגים. ניתן לשלוח הודעת סירוב לקבלת דברי פרסומת "בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען". בפסיקת ביהמ"ש העליון הובהר כי הזכות לשלוח הודעת סירוב בדוא"ל או בכתב עומדת אף במקרים בהם ניתנה אפשרות לנמען לשלוח הודעת סירוב בלחיצה על קישור "הסר". אולם, סירוב של נמען ללחוץ על קישור "הסר" עשוי להוות חוסר תום לב.

בעוד הנתבעת העמידה גרסה ברורה באשר לשאלת הסכמת התובעת לקבל תוכן שיווקי, התובעת לא העמידה גרסה חד-משמעית והסתפקה באמירה לפיה "אינה זוכרת". חובת ההוכחה חלה על התובעת. גם אם תתקבל גרסת הנתבעת בשלמותה, ספק אם מתן הסכמה כללית לתקנון אתר עולה כדי דרישות החוק להסכמה מפורשת מראש של הנמען על מנת לשגר אליו דבר פרסומת. ספק אם ניתן לראות בכך כהודעה מטעם המפרסם לפיה הפרטים שמסר הנמען בתהליך הקניה ישמשו למשלוח דברי פרסומת. במקרה זה ממילא התובעת ביססה את תביעתה על ההודעות שנשלחו לאחר משלוח הודעת סירוב.

התובעת שלחה לנתבעת הודעת סירוב לתיבה ממנה שוגרו דברי הפרסומת. הנתבעת לא תמכה את טענתה כי הודעה זו לא הגיעה אליה. ניתן להניח כחזקה שדוא"ל שנשלח אכן הגיע לנמען, אלא אם הוכח אחרת. בנוסף להודעה זו, ב"כ התובעת שלח לנתבעת מכתב שבו חזר על בקשותיה. עלה בידי התובעת להוכיח כי חרף שתי הודעות סירוב ששלחה לנתבעת, זו המשיכה לשלוח לה 39 דברי פרסומת. אין לקבל את טענות הנתבעת כי די היה במתן אפשרות לתובעת ללחוץ על קישור "הסר" על מנת לעמוד בהוראות החוק. בהתאם לדין עומדת לתובעת הזכות לשלוח הודעת סירוב בדוא"ל או בכתב. התובעת הוכיחה את הפרת החוק גם בכך שההודעות לא כללו את המילה "פרסומת", אם כי הפרה זו נתפסת כחמורה פחות.

קשה לקבל את טענת התובעת כי לא לחצה על קישור ההסרה כיוון שחששה להזיק למחשב שלה. התובעת עצמה נכנסה לאתר הנתבעת, רכשה ממנו מוצרים תוך שהשאירה את פרטיה האישיים, לרבות פרטי כרטיס האשראי שלה. מדובר במפרסם שמוכר לתובעת ולכן החשש אינו גבוה. צבירת הודעות במשך כחודשיים מעלה גם היא תמיהות ביחס לתום ליבה של התובעת והשתהות זו בשליחת הודעות לנתבעת מהווה שיקול נוסף בקביעת הפיצוי לו היא זכאית. הנתבעת תפצה את התובעת ב-2,500 ש"ח בתוספת הוצאות בסך 1,000 ש"ח.