ניתן היה לקבוע שלמטא ייגרם נזק משום שתאלץ לפעול בניגוד למדיניותה הגלובלית על פרסום הימורים (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטת רות רונן):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א [ת"א 44860-09-22], שקיבל את בקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני, והורה למבקשות לחדש את חשבונה העסקי של המשיבה ולאפשר לה לפרסם מודעות לשירות מקוון לגירוד כרטיסי "חישגד". ביהמ"ש המחוזי קבע כי המבקשות הן ששינו את הכללים והחליטו להפסיק כל פרסומת בנושא הימורים, לכאורה ללא מתן התראה סבירה מראש. עוד נקבע כי לאור היקף פעילות המבקשות בתחום הפרסום והחשיבות של פרסום בפייסבוק ובאינסטגרם, הנזק שייגרם למשיבה מהיעדר יכולת לפרסם בפלטפורמות אלו, הוא משמעותי ביותר. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה. דין הערעור להתקבל. ככלל יש לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב ביחס לבקשה למתן סעדים זמניים, והתערבות ערכאת הערעור בהחלטות כאלה היא מצומצמת ונעשית במקרים חריגים בלבד. זהו אחד המקרים בהם ההתערבות מוצדקת. בהכרעה בבקשה למתן סעד זמני, על ביהמ"ש לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויי התביעה להתקבל ומאזן הנוחות. בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי התביעה להתקבל פחותים, כך על מבקש הסעד מוטל נטל כבד יותר להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ולהיפך. מבין שני התנאים, הוענק משקל הבכורה לשיקול בדבר מאזן הנוחות.

סיכויי התביעה: עם ההצטרפות לשירותי מטא, המשיבה הסכימה לפעול בהתאם למדיניות הפרסום, ובכלל זה בהתאם למדיניות ההימורים. המשיבה הסכימה לתנאי מדיניות ההימורים לפיהם לפני שינוי המדיניות נאסר עליה לפרסם מודעות הימורים ללא אישור מראש ובכתב של מטא; ולאחר שינוי המדיניות, אסור לה לפרסם מודעות כאלה כלל. לכן, יהיה עליה להבהיר במסגרת הדיון בתביעה, מדוע חרף ההסכמה אין להחיל עליה את מדיניותה של מטא בדבר פרסום מודעות הימורים בכלל ובישראל בפרט. המחלוקת העיקרית בין הצדדים אינה נוגעת לתחולת כללי המדיניות על המשיבה, אלא לפרשנות המדיניות לגבי השאלה מהם הימורים; ולגבי השאלה האם לאור הגדרת הימורים בכללי המדיניות, פרסומיה של המשיבה מהווים פרסום הימורים אם לאו. יהיה על המשיבה להוכיח את טענותיה לגבי פרשנות מדיניות ההימורים ויישומה על פרסומיה. לא ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי מדובר בתביעה שהסיכויים שהיא תתקבל הם גבוהים, אם כי גם אין מדובר בתביעת סרק.

מאזן הנוחות: הסעד המבוקש הוא של צו עשה זמני, שיטיל על מטא חובה לפרסם פרסומים העומדים לשיטתה בניגוד למדיניותה, ושלא היו מאושרים לפרסום אלמלא כן. המשיבה לא הצליחה להרים את הנטל הכבד המוטל עליה, ולא הוכיחה במידה הנדרשת כי אי מתן הצו יגרום לה לתוצאה הקשה לה היא טענה, או כי מדובר בנזק שלא ניתן לפצות עליו בפיצוי כספי הולם. לעומת זאת, הנזק הנטען למטא ממתן צו עשה הוא כזה שיש קושי להעריך את שיעורו הכספי. אף שניתן להניח כי חסימת הגישה של המשיבה לפרסום בפייסבוק תגרום לה לנזקים כלשהם, הרי שאין די בכך כדי להצדיק את מתן הסעד. המשיבה הייתה צריכה להוכיח כי אי-מתן הסעד יגרום לנזק משמעותי, בלתי-הפיך ושאינו ניתן לפיצוי כספי, וטענה זו לא הוכחה. העובדה שצד להליך אינו חוקר את המצהיר מטעמו של הצד האחר על תצהירו, איננה מעידה על כך שאותו צד מסכים לתוכן האמור בתצהיר. ניתן היה לקבוע שלמטא ייגרם נזק כתוצאה מכך שהיא תאלץ לפעול בניגוד למדיניותה הגלובאלית כפי שהיא מפרשת אותה, באשר לפרסום מודעות המקדמות הימורים. הסעד הזמני שניתן בוטל.